חפש מאמרים:
שלום אורח
19.07.2019
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

על אוטופיה, מכתבים פרסים ומדיניות הענישה המקובלת

מאת: אדיר בנימיניספרות18/08/20181412 צפיות שתף בטוויטר |   שתף בפייסבוק

משפטנים המגלים עניין בתורת המשפט מכירים היטב את ספרו המפורסם ביותר של הברון שארל דה-מונסקייה, "על רוח החוקים"[1].

היצירה השנייה בחשיבותה של מחבר דגול זה (אשר קדמה לה בזמן), הינה הספר "מכתבים פרסיים"[2]. ספר זה אומנם לא עוסק באופן ישיר בסוגיות של חוק ומשפט, אלא באופן עקיף בלבד.

שם הספר נגזר מכך שמונטסקיה נאלץ להסתתר מאחורי דמותם הפיקטיבית של נכבדים פרסיים המתארחים בביתו, וזאת על מנת שהדבר יאפשר לו להעביר ביקורת סמויה וישירה על החברה הצרפתית בתקופת המלוכה האבסולוטית, בסוף ימיו של "מלך השמש", לואי ה-14, ותחילת כהונתו של לואי ה-15. מאימת השהייה מאחורי חומות בסטיליה, מציין מונטסקיה במבוא הספר כי "הפרסים הכותבים מכתבים אלה התגוררו בביתי; חיינו בצוותא[...] הם העבירו אלי את מרבית מכתביהם, ואני העתקתים. ואף נפלו לידי כמה וכמה איגרות[...] אינני משמש אפוא אלא בתפקיד של מתרגם"[3].

יצוין כי הספר הודפס תחילה באופן אנונימי בהולנד, ורק בשלב מאוחר יותר, נודע כי מונטסקייה עומד מאחורי כתיבתו.

אגב, מדובר היה ב"טריק" מקובל באותה העת, וכלי שבאמצעותו יכול היה המחבר להסתתר מאחורי מסכה ולהתבטא ביתר חופשיות. ראו למשל את המבוא ביצירת המופת "קנדיד" של וולטר, שזכה לבלות פרק זמן לא מבוטל בבסטיליה, שכתב כי הספר הינו בכלל "תורגם מכתב יד בגרמנית שהותיר אחריו דוקטור ראלף, בצירוף תוספות שנמצאו בכיסו של הדוקטור המלומד כאשר נפטר במינדן, בשנת אדוננו המושיע 1759"[4].

דבר דומה עשה גם תומס מור, כשהעלה על הכתב את ספרו המופלא, ששמו הפך למושג בזכות עצמו: "אוטופיה". מור מתאר את שיטת הממשל האידיאלית בעזרת דמות פיקטיבית העונה לשם רפאל היתולדאוס[5], שכביכול שהה באי אוטופיה, והיה עד לממשל המושלם השורר במקום.

כפי שציינתי הספר "מכתבים פרסיים" נעטף באצטלה של "רומן מכתבים" עלילתי, אך שזורות בו לא מעט אמירות חשובות בתחומים רבים. הספר הוא למעשה כר פורה לביקורת חברתית פוליטית על החברה הצרפתית, וזו כאמור כוללת, בין השיטין, וגם במישרין, לא מעט הגיגים על סוגיות של חוק, צדק ומשפט.

אין זה המקום מן הסתם לעמוד על כולן, אבל אם עלי לשים דגש על אחת, הרי שהמרכזית שבהן היא לדעתי האמירה הברורה בנוגע לחוסר האפקטיביות של מדיניות ענישה מחמירה. מונטסקיה יוצא כנגד הגישה, לה יש אוהדים רבים, הסבורים כי ככל שבמדינה הענישה היא מחמירה יותר, כך טוב יותר[6].

במקרה הזה, מבקר הגיבור הראשי של הספר, אוזבק, האציל הפרסי, את מדיניות הענישה המחמירה בארצו: "במדינה המכבידה עולה, לא עונשים קשים יותר או פחות מעוררים ציות-יתר לחוקיה. ומדינות שהעונשים בהן מתונים, מעוררות יראה ופחד ממש כמו מדינות שהעונשים בהן עריצים ונוראיים".

מונטסקיה מסביר כי בכל מדינה, מטבע הדברים, "יש מידות שונות של ענישה", אך להבדיל מהמצב בפרס "בן אירופה שגדל וחונך במדינת נועם" יירתע גם מעונש של קנס או כמה ימי מאסר באותה מידה "שכריתת זרוע מרתיעה את בן-אסיה".

בסופו של דבר מסקנתו של מונטסקיה הינה שלא מצא שהפשע רווח פחות במקומות בהן קיימת מדיניות ענישה מחמירה, ואין זה נכון "שבני האדם נשמעים יותר לחוקי המדינה, אך ורק מפני שחומרת העונש מעוררת יראה בלבד"[7].

בהמשך הספר נדרש מונטסקיה לאלטרנטיבה לענישה מחמירה, והוא מוצא אותה בחינוך לאזרחות טובה: "אין לך דבר המרוקן יותר את בתי המשפט; ואין לך דבר המשכין יותר שלום ושלווה במדינה שאורחות חייה, ולא חוקיה, מחנכים לאזרחות טובה. מבין אמצעי-הכוח הקיימים, זה האמצעי שמשתמשים בו פחות לרעה"[8].

סוגיה זו, הנוגעת לאי האפקטיביות של מדיניות ענישה מחמירה, תופסת נתח משמעותי בחלקו הראשון של הספר אוטופיה של תומס מורוס, אותו הזכרתי לעיל.

הקונטקסט של הדיון המוצג לקורא בחלקו הראשון של ספר זה, מתפתח בנוכחותו של הארכיבישוף מקנטנברי, הקרדינאל יוהנס מורטון, שכיהן במקביל גם כלורד צ'נסלור של אנגליה בשעתו, וזו היא מדיניות הענישה המחמירה שננקטה כנגד גנבים באנגליה באותה עת. מדיניות זו הביאה להוצאה להורג סיטונאית של מורשעים בגניבה, ואגב, מספרים כי דווקא במעמדים הללו הכייסים היו עובדים שעות נוספות...

הנסיבות ההיסטוריות שהביאו לגידול משמעותי בכמות הגנבים באנגליה באותה תקופה הן מורכבות, וקשורות בעיקר לתנודות מסחריות בשוק האנגלי, שהביאו לעליית בביקוש לצמר, דבר שהביא לירידה בקרנה של החקלאות וכתוצאה מכך לאורבניזציה גדולה ותנודה מסיבית של איכרים רבים שנושלו מבתיהם ונחלותיהם בכפרים אותם נאלצו לנטוש.

תומס מור מספר כי משפטן שהיה נוכח בסעודה שנערכה בנוכחות הקרדינאל, שיבח בהתלבות את החוק המחמיר וסיפר כי ברחבי הארץ נתלים על עמוד התלייה "לא פחות מעשרים בכל פעם ופעם, והוסיף בלהט רב יותר שהוא תמה כיצד זה שאף כי מעטים כל כך מצליחים לחמוק מאותו עונש נורא, ממשיכים רבים כל כך לעשות זאת בכל פינה".

על כך השיב אותו רפאל היתולדאוס כי ענישת גנבים בדרך זו אינה צודקת ואף אינה מועילה לציבור. כל זאת מכיוון ש"כנקמה בעד הרכוש הנגנב היא אכזרית מידי, ועם זאת אין בה כדי לפצות עליו".

גם כאן עולה ההיבט החינוכי: "אין עונש שיהיה כבד דיו להתריע ממעשי שוד אנשים שאין להם כל מקצוע אחר שיוכלו להרוויח ממנו את מחייתם. לפיכך, לא רק אתם (הכוונה לממשל האנגלי - א.ב), אלא גם רבים אחרים בעולמינו, דומים לאותם מורים גרועים המעדיפים להלקות את תלמידיהם מללמדם. גוזרים אתם עונשים כבדים ואיומים על גניבה, שעה שהיה עליכם לדאוג לכך שצורכים המחיה יספיקו לכול, וכי איש לא יהיה נתון תחת כורח כה מחריד לגנוב ועל כן לאבד את חייו"[9].

בסופו של דבר כותב מור כי החוק שיצר את מדיניות הענישה המחמירה כנגד גנבים הינו לא יותר מאשר "חוק שהוא נאה לעין, יותר משהוא צודק או מועיל"[10].

סוגיית מדיניות הענישה והאפקטיביות שלה, היא מן הסתם רחבה הרבה יותר ממה שנמצא לו ביטוי בספרים אלה. הבאתי רק קורטוב מספרות ענפה ורחבה שנכתבה בנושא, אך בחרתי להביא דווקא דברים אלה על רקע תופעה לה אנו עדים לאחרונה. מהתקשורת (המכוונת את דעת הקהל) עולה קריאה להחמיר את הענישה בעיקר בסוגים מסוימים של עבירות תעבורה; לעיתים, כאשר עיתונאי מלווה תיק מסוים, הוא משמיע קול, בין השיטין, אך באופן די צלול וברור (שלא לומר פופוליסטי), שהוא וככל הנראה, גם ציבור הקוראים מאחוריו, מצפה שהענישה בתיק הספציפי תהיה מחמירה.

אפקט נוסף של הסיקור המגמתי זה לא מאחר לבוא, בדמות הצעות חוק פרטיות, שתכליתן להחמיר את הענישה באמצעות החקיקה.

איפשהו נדמה לי, שבכל המערבולת הזאת, נשכח אותו מסר, עליו עמדו לא אחת גם שופטי בית המשפט העליון בישראל, שהשפיטה היא תמיד האמצעי האחרון לעקירת תופעות שליליות מן השורש. אל לנו להידמות "לאותם מורים גרועים המעדיפים להלקות את תלמידיהם מללמדם" כדברי מור, ולזכור גם את אמירתו הנבונה של מונטסקיה, כי החינוך לאזרחות טובה, הוא אמצעי יעיל הרבה יותר "לרוקן את בתי המשפט", מאשר ענישה דרקונית שאין בה כדי לשנות את המצב הקיים במאומה.

נדמה לי, כאמור, שלקחים חשובים אלה נשכחו מאיתנו איפשהו בדרך.

 

עו"ד אדיר בנימיני

דוידוב-בנימיני ושות'

הערות שוליים:

 

[1] מהדורה עברית יצאה בתרגומו של עידו בסוק ובעריכת פרופ' קלוד קליין, הוצאת מאגנס - האוניברסיטה העברית ירושלים, תשנ"ח.

[2] כל המבואות במאמר זה מתוך: שארל דה-מונטסקיה מכתבים פרסיים (תרגום: אביבה ברק), הוצאת מוסד ביאליק והאונ' הפתוחה 2005 (להלן: "מכתבים פרסיים").

[3] מכתבים פרסיים, עמ' 49.

[4] וולטר קנדיד או: האופטימיות (תרגום: דורי מנור), הוצאת פן-ספרי חמד-ידיעות ספרים 2006

[5] תומס מור אוטופיה (תרגום: איילת אבן-עזרא), הוצאת רסלינג 2008, עמ' 55 (להלן: "אוטופיה")

[6] החוקה אותה יצר המדינאי והמחוקק האתונאי, דרקון, ידועה כנותנת הביטוי הקיצוני ביותר של גישה זו.

[7] מכתבים פרסיים, עמ' 154.

[8] שם, עמ' 219.

[9] אוטופיה, עמ' 65.

[10] שם, 70.

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:

עו"ד אדיר בנימיני
חבר מועצת עיריית נתניה
דוידוב-בנימיני ושות'
חברת עורכי דין
דיני תעבורה - משפט חוקתי ומשפט מינהלי

 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת אדיר בנימיני

מאת: אדיר בנימיניפוליטיקה 18/01/19387 צפיות
הרפורמה בדמות הגבלת כהונת ראש הממשלה היא עוד אחת מיני רבות שהמחוקקים שלנו מנסים לייבא מארה"ב, מבלי להבין את שיעור הנזק שנגרם מערבוב של מין שאינו עם מינו. דוגמאות בולטות מן העבר: "שיטת הפריימריס" ו"החוק לבחירה ישירה של ראש ממשלה". אם הייתה כאן דאגה אמיתית לאיכות השלטון בישראל היו המציעים מתמקדים בקידום הצעת חוק להגבלת קדנציות לראשי ערים. ברשויות המקומיות זה הרי ממש מתבקש. שם הבעיה הרבה יותר חמורה.

מאת: אדיר בנימיניחוק ומשפט - כללי18/08/18756 צפיות
דיאלוג "קריטון" מתאר דו-שיח זוהי בין סוקרטס, השוהה כאמור בבית האסורים, לאחר שנדון למוות, לבין חברו קריטון. שיחה זו גולשת, בין השאר, לשיח על הצדק מול עוול, והדרך הנכונה להגיב לאי-צדק. קריטון מציע לסוקרטס להימלט מן העונש שנגזר עליו, לאחר שהשומרים שוחדו, וטוען בפניו כי אין זה צודק מצדו של סוקרטס "להפקיר" את חייו, בשעה שניתנת לו ההזדמנות להימלט.

מאת: אדיר בנימיניפוליטיקה 18/08/18390 צפיות
העיסוק המדיני-פוליטי, על פי גישתו של אריסטו היא "האומנות השלטת" על כל האומניות האחרות; ברגע שמקבלים את ההנחה כי העיסוק הפוליטי הוא בגדר מעשה אומנות, הרי שמתוקף כך גם מתחייבת המסקנה שהכישרון לעסוק בתחום, אינו נרכש, אלא בהכרח מולד.

מאת: אדיר בנימיניחברה ומדינה - כללי18/08/18419 צפיות
בתיאוריה הפוליטית שלו, שאף ז'אן ז'אק רוסו, ליישב בין האינדיבידואליזם הקיצוני שבו דגל, לבין השמירה על הסולידריות החברתית. רוסו האמין כי הרגש האנושי הטבעי הוא רגש של סולידריות בין בני אדם שהוא גם הבסיס לחיים בקולקטיב

מאת: אדיר בנימיניחוק ומנהל14/08/18651 צפיות
ראשי עיר בישראל עושים שימוש במופעי בידור על מנת לקדם את מועמדותם סמוך מאוד למועד הבחירות. כמות האירועים הולכת וגוברת ככל שמתקרב מועד הבחירות. שופטי בית המשפט העליון שעמדו בראש ועדת הבחירות המרכזית ביקרו קשות תופעה זו.

מאת: אדיר בנימינישלטון מקומי01/03/17720 צפיות
בשלהי שנת 2016 חשף העיתונאי, גיא ליברמן, בעיתון "ידיעות אחרונות" מספר מקרים בהם הדיחו ראשי רשויות חברי מועצה מכהנים במועצת העיר של ישובם, תוך ניצול סעיף דרקוני וחסר מנגנוני פיקוח בחוק, המאפשר לראש הרשות להדיח חברי מועצה מכהנים בשל שורה של עילות המנויות בפקודת העיריות. המקרים הללו מייצגים היטב את הכשל המובנה בשלטון המקומי בישראל, המעניק עוצמה גדולה וסמכויות נרחבות מדי לראש הרשות המכהן.

מאת: אדיר בנימיניחברה ומדינה - כללי28/02/17737 צפיות
רבים מאלו המתמודדים ולעתים אף זוכים להגיע לעמדות שלטוניות בכירות, הם בעלי רזומה מאוד עשיר שכביכול יש בו כדי "להכשירם לתפקיד"; בישראל הרקע הצבאי היה בעבר מאוד דומיננטי בכל הנוגע למשרות ההנהגה. סיפורו של הקיסר גלבה מלמד אותנו שכישורים תיאורתיים אינם מספיקים, כפי שההיסטוריה הוכיחה לנו פעם אחר פעם במהלך הדרך מאז ועד ימינו אנו.

מאמרים נוספים בנושא ספרות

מאת: ירון כהןספרות01/06/171008 צפיות
מי שאמר שבעידן האינטרנט אנשים יקראו פחות כנראה לא לקח בחשבון את העבודה שאנחנו קוראים בו כל היום, מאתרי חדשות ועד מדיה חברתית, וכבר רגילים למצוא מידע שמעניין אותנו מאוד בדרך זו. זה גם מה שמעורר בנו יותר את הצורך להיחשף מדי פעם לספרות יפה, ספרות מעניינת ומאתגרת את החשיבה שלנו ואת הידע על העולם.

מאת: nisim ohanaספרות02/04/17687 צפיות
כתבתם ספר פנטזיה מרתק, ואתם מעוניינים גם לפנות לקוראים באירופה? הוצאתם ספר ילדים צבעוני ואתם מעוניינים שגם הילדים בצרפת יקראו אותו? כדי לעשות זאת, יש כמה דברים שכדאי להביא בחשבון.

מאת: גיא ביסמוטספרות29/10/161122 צפיות
סדנת כתיבה יוצרת ברוח הביבליותרפיה היא סדנה עבור אנשים שמכירים בכוחה של הכתיבה האישית האותנטית ככלי להבנה וגילוי עצמו כמו גם ליצירת חיבורים עמוקים של הזדהות בין המשתתפים בקבוצה. במאמר זה אתאר בקצרה את השתלשלות העניינים בסדנאות הכתיבה היוצרת שלי.

מאת: ריקי שחםספרות27/01/161794 צפיות
מתוך אלבר קאמי ה"שיבה לטיפזה”

מאת: שרון צרפתיספרות25/01/161579 צפיות
במספרות החלו לספק את הדרישה עבור תוספות אלה שרק הלכה וגדלה עם הזמן, כאשר נוצרו כל מיני שיטות עבור ההוספה של תוספות אלה אל השיער הטבעי ברמה כה גבוהה שנראה כי המראה הוא אחיד וטבעי לגמרי

מאת: אבי בכרספרות22/01/162234 צפיות
חיים נחמן ביאליק הוא גדול המשוררים העברים בזמן המודרני, על כך נדמה כי אין עוררין, חיים נחמן ביאליק השפיע רבות על התרבות היהודית ועל ההוויה היהודית המודרנית, הקריירה הספרותית של חיים נחמן ביאליק היותה נקודת מפנה בספרות העברית המודרנית.

מאת: ד"ר אורנה ליברמןספרות20/11/151865 צפיות
על הסופר הצרפתי ברנרדן דה סן-פייר וספרו המשפיע "פול ווירז'יני", רב מכר היסטרי. פול ווירז'יני, יצירי דמיונו של דה סן-פייר, "ילדיו המאומצים", כפי שכינה אותם, הפכו לאגדה, שהכתה גלים בעולם כולו, ונתנה השראה לאמנים רבים, מפרסומו ב-1788, ערב פרוץ המהפכה הצרפתית ועד מלחמת העולם הראשונה, אם לא עד ימינו אנו.

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica