/Authors/Author587.aspx?rss=1מאמרים אחרונים מאת עירית לוי אקדמיקס - ספריית המאמרים של ישראל/Articles/Article2820.aspxלא משנה כמה תנסי להתעלם מהם, לעניינים לא סגורים מהעבר יש נטייה לבוא ולהיות נוכחים בהווה שלך או אפילו בעתיד שלך. כמה מילים על התנתקות והתנקות.Fri, 29,May 2009 01:42:26/Articles/Article2819.aspxבהתחלה הכל נראה מקסים ואת בטוחה שאחרי שנים של המתנה מתסכלת מצאת סוף סוף את הנסיך המושלם מהאגדות. מהר מאוד את מגלה לחרדתך שהנסיך שלך משקר לך או בוגד בך או סתם מבריז ונעלם על ימין ועל שמאל. אחרי חודש זה קורה לך שוב עם נסיך מקסים אחר. ''לאן נעלמו כל הבחורים הטובים?'' את תוהה, ומתחילה לבכות את מר גורלך.Fri, 29,May 2009 01:41:07/Articles/Article2818.aspxבתהליך חיפוש בן זוג, לא כל קשר הופך לרציני ולא כל בן זוג נשאר לכל החיים. אפשר לראות במסע החיפושים סיוט, אבל אפשר, וגם כדאי, לראות בו פוטנציאל לצמיחה והעצמה. גישה יותר חיובית הופכת כל מכשול בדרך לזוגיות המיוחלת מבעיה להזדמנות. ניתן להביט על מערכות יחסים שלא הובילו בסופו של דבר לקשר מחייב כאל כישלונות, אך הרבה יותר מעצים לראות בהן קרקע פורייה לצמיחה אישית.Fri, 29,May 2009 01:39:37/Articles/Article2817.aspxמקובל לחשוב שיש אמיתות מוצקות וקבועות בסלע בנוגע ליחסים. כולם מכירים את האמיתות האלה, כולם משתמשים בהן כל הזמן ונדמה לנו שהן מבטאות את המציאות. הבעיה מתחילה כשאנחנו פועלים מתוך האמיתות הללו באופן אוטומטי ולא נותנים לעובדות לבלבל אותנו.Fri, 29,May 2009 01:38:18/Articles/Article2816.aspxיש אנשים שהשפע שמציעים אתרי ההיכרויות משרת אותם ואת מטרתם. זה בדיוק מה שהם צריכים כדי לפגוש את האיש או האישה המתאימים ולצמוח איתם אל תוך קשר זוגי. לעומתם, יש כאלה שהשפע אינו מיטיב איתם ואף מקשה עליהם למצוא את הנפש התאומה. מה מבדיל ביניהם? לאיזו קבוצה אתם שייכים?Fri, 29,May 2009 01:36:37/Articles/Article2815.aspxאחד הנתיבים היעילים בתהליך השחרור פנימי, הוא עבודה עם החלק בתוכנו שאותו אין לנו חופש להיות. לכל אחד יש לפחות "מישהו" או "מישהי" אחת כזאת. יש אנשים שאין להם חופש להיות אגואיסטים, או אטומים, או ביקורתיים. יש את אלו שאין להן את החופש להיות רעות, או נבזיות, או אגרסיביות.Fri, 29,May 2009 01:32:55/Articles/Article2814.aspxיום אחד, לפני עשרים או שלושים או ארבעים שנה חטפנו זבנג מהמציאות. משהו מכאיב קרה, והכאב היה קשה מנשוא. כנראה, שלאחר אותה חוויה החלטנו החלטה לא-מודעת ש"לעולם לא ניתן לעצמנו לעבור את הזוועה הזאת שוב בעוצמה שכזו". אם כך הוא הדבר, אז אולי על מנת להשתחרר, על מנת לפגוש את האני האמיתי שלי ולמוסס את מערך ההתניות שלי – אולי כל מה שאני צריכה הוא רק להסכים לחוות, להסכים לחוש כאב – ואז כל המערך יתמוטט כמו מגדל קלפים?Fri, 29,May 2009 01:27:29/Articles/Article2813.aspxבכל סוג של עבודה פנימית אנו משקיעים את מרצנו בשחרור דפוסים, תפיסות, וזיכרונות מכאיבים שנצרבו בנו. וזה כמובן נתיב חשוב והכרחי. סביר להניח שבלי עבודת הניקיון הזאת לא נגיע לשחרור פנימי. אבל מה עם הדפוסים שנוצרים ברגע זה? ומה עם אלו שיתהוו מחר בבוקר? אני מציעה להתחיל לבדוק מה אנחנו לוקחים איתנו הלאה מהיום הזה.Fri, 29,May 2009 01:23:03