התקדמות המצאתית

התקדמות המצאתית - הנה מושג המוגדר בחוק כהתקדמות אשר איננה ברורה או מובנת מאליה לאיש המקצוע הממוצע, בהתייחס לפרסומים אשר קדמו למועד הגשת הבקשה לפטנט. אל מול בחינת החדשנות, בחינת ההתקדמות ההמצאתית איננה פשוטה, מהסיבה שההגדרה מיהו איש המקצוע ה"ממוצע" איננה אובייקטיבית. הממציא יצטרך לשאול את עצמו שאלה שתבהיר האם המצאתו אכן מהווה "ניצוץ המצאתי". המצאתו לא בהכרח  חייבת להיות גאונית, אבל רצוי שתכיל אלמנט מובהק שאינו מובן או ברור מאליו.

ומהו אותו אלמנט ברור או מובן מאליו?
כיום, עכבר המחשב (שהפטנט הראשון עליו ניתן בשנת 1970 ומספרו 3,541,541 US.) הינו מכשיר מובן מאליו, אך בעבר, בשנת 1963, היה העכבר מוגדר באופן מובהק כתקדמות המצאתית. מכיוון שכך בעת בחינת המצאה לקבלת רישום פטנט מתייחסים לפרסומים הדומים ו/או קרובים לנושא ההמצאה כפרסומים המתארים את המובן מאליו, אומדן ההתקדמות ההמצאתית יתבסס על ההבדל בין ההמצאה הנבדקת לפרסומים הנ"ל.

קיימים מספר מבחנים ודוקטרינות לעניין בחינת ההתקדמות המצאתית. המבחן המקובל לבחינת ואומדן ההתקדמות ההמצאתית מתנהל כך: ראשית, מבצעים חיפוש לאיתורם של פרסומים קרובים לנושא ההמצאה הנבדקת. אם אכן נמצא פרסום המתאר את ההמצאה במלואה, הרי שהיא איננה חדשה ולא ניתן לרשום לה פטנט. אם לא אותר פרסום המתאר את ההמצאה, אך נמצאו פרסומים אחרים בנושא ההמצאה, גם אם כל פרסום מתאר רק חלק מההמצאה ורק מצירופם ניתן להגיע להמצאה, אזי תחשב ההמצאה הנבדקת למובנת מאליה, זאת על פי ההנחה שאיש מקצוע שנחשף לפרסומים הללו יכול היה לעשות את "הצעד הנוסף" ולחבר את חלקי "הפאזל" לכדי המצאה, חיבור שכזה  שולל מההמצאה את אלמנט ה"ניצוץ המצאתי".

אם דחה בוחן הפטנטים את ההמצאה על יסוד היותה מובנת מאליה על סמך איחודם של פרסומים כאלו ואחרים, יצטרך הממציא לנמק מדוע צירופם של הפרסומים לכדי ההמצאה לא יכולים להיות מובנים מאליהם לאיש מקצוע "ממוצע". זאת על פי לשון החוק בישראל (בארה"ב: a person having ordinary skill in the art). נימוקים כאלו יכולים לגרוס כי אין סיבה לחבר בין הפרסומים משום שהנם מתחומים טכנולוגיים שאינם קשורים, או שהחיבור ביניהם לא הוצג כאפשרות בעבר.

המציא יכול גם לטעון שהפרסום שמצא הבוחן אינו מכיל תיאור מפורט  שאיש מקצוע יוכל לבצע ועל כן איננו פרסום קביל. אם נמצאו על ידי הבוחן פרסומים רבים שבאיחודם הורכבה ההמצאה, ניתן לטעון שריבוי הפרסומים מעיד על כך שההמצאה איננה מובנת מאליה לאיש המקצוע הממוצע. ניתן גם לטעון כי צירוף הפרסומים שהציג הבוחן מניב תוצאה אחרת מההמצאה הנבחנת, וניתן כמובן, לנסות לקבול כנגד פרסום שהציג הבוחן כי הוא ישן מאד ולמעשה לא מומש מעולם.

ההתמודדות של ממציא עם בוחן הפטנטים והשגות על טענות הבוחן לגבי הימצאותה של התקדמות המצאתית ואם לאו הנו נושא רחב ביותר וסקירה זו הנה בגדר "קצה הקרחון".

אין לראות במאמר זה ייעוץ מקצועי