חפש מאמרים:
שלום אורח
19.05.2024
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

מוחמד ובודהה- השוואה

מאת: דורון מוסנזוןלימודי דתות25/02/20119629 צפיות שתף בטוויטר |   שתף בפייסבוק

בשנת 563 לפני הספירה נולד סידהרטה גואטמה שידוע כיום בתור "הבודהה", מייסד הדת הבודהיסטית(1). כ-1100 שנים אח"כ, נולד מוחמד אבן עבדאללה, מייסד הדת האיסלאמית(2).

שני אישים אלו הם מייסדי דתות, שניהם גדלו במקומות שונים: האחד במזרח הרחוק, והאחר במזרח התיכון, ובזמנים שונים: המאה השישית לפנה"ס לעומת המאה השישית לספירה. הדתות שהם ייסדו, איסלאם ובודהיזם, הן דתות שונות, שהיו להן הרבה חיכוכים בעולם המודרני. נבחן את ההבדלים בדתות אלו לפי איך שהם משתקפים בחיי מייסדיהן.

נקודת ההשוואה הראשונה תהיה בתחילת ההתגלות. לפי סירת אבן השאם, מוחמד התחיל לשמוע את קולו של שליח אלוהים, גבריאל, קורא אליו, ואחר כך התבודד חודש ימים על הר. בתקופה הזאת אלוהים מגלה למוחמד פסוקים מהספר השמיימי (שיהיו אחר-כך הקוראן) שאותם הוא זוכר בעל פה. לאחר מכן גבריאל מוסר לו שהוא שליח אלוהים. מוחמד מקבל את תפקיד הנבואה(3).

סיפורו של בודהה נראה מעט שונה. בודהה (שנולד כנסיך) שוטט ביערות לחפש משמעות. הוא ניסה ללמוד מאנשים חכמים ונזירים סגפנים, אך זה לא סיפק אותו. הוא החליט לשבת תחת עץ במדיטציה עמוקה עד שתבוא אליו ההתגלות. אחרי מספר ימים של מדיטציה עמוקה, בודהה קיבל הארה והבין את הדברים "כפי שהם באמת" והוא נהיה הבודהה (האיש המוער). הוא הבין את גלגולי חייו השונים, את המוות והתחייה מחדש של כל היצורים החיים, ואת ארבע האמיתות הנאצלות על הסבל בעולם וכיצד להתגבר עליו, שהפכו בהמשך ליסודות הבודהיזם(4).

ההבדל המרכזי שבולט כבר בהסתכלות ראשונית היא שמוחמד קיבל את הנבואה באופן פסיבי מידי מלאך אלוהים, בעוד שבודהה חיפש באופן אקטיבי את ההארה ואת האמת. זאת מכיוון שהאיסלאם היא דת התגלותית, משמע שהיא מבוססת על התגלות אלוהים לנביא מוחמד, בעוד שבודהיזם היא דת יותר פילוסופית שלא מושתתת על התגלות של האל (או על אלוהות בכלל).

עם זאת, ישנו דמיון בתהליך ההתגלות של מוחמד ושל בודהה. שניהם התבודדו מהחברה (מוחמד על ראש הר ובודהה תחת עץ) ובילו זמן רב (מספר ימים אצל בודהה וחודש אצל מוחמד) בפעילות רוחנית (בודהה במדיטציה ומוחמד בקבלת פסוקי הקוראן) וקיבלו את הבסיס לדתם (הקוראן וארבע האמיתות הנאצלות). ניתן לומר שתהליך זה של התבודדות ו"לידה מחדש" רוחנית הוא נפוץ בהרבה מדתות העולם כי הוא עוקב אחרי תהליך בסיס של שינוי ולידה-מחדש. נקודת דמיון נוספת היא שגם בודהה וגם מוחמד קיבלו את ההתגלות בשלב יחסית מאוחר של חייהם (בסביבות גיל 40).

נקודת השוואה שנייה היא בהמרות הראשונות שערכו בודהה ומוחמד. המומרים הראשונים לאיסלאם היו אשתו של מוחמד, חדיג'ה, שאותה מוחמד המיר בסוף תקופת התגלותו, ועלי בן דודו וזיד שהיו שני נערים שמוחמד אימץ לביתו(5). המומרים הראשונים של בודהה היו שני סוחרים שעברו באקראי ליד איפה שישב. אל הופיע לפניהם ואמר להם שיש איש חכם שעליהם לכבד בהמשך הדרך. הם פגשו את בודהה, הביאו לו אוכל, ולמדו ממנו את תורתו. הם היו הראשונים שקיבלו את תורתו של בודהה. אחר כך, בודהה חיפש להעביר את הבשורה, והוא הלך לעיר ומצא חמישה מתלמידיו הקודמים, שהיו סגפנים. הוא הרצה להם את תורתו והם נהיו המומרים הראשונים(6).

ההבדל העיקרי כאן הוא שהמומרים הראשונים של בודהה "הומרו" בטעות, בעוד שהמומרים הראשונים של מוחמד היו בני ביתו הקרובים. עם זאת, גם בודהה המיר את מכריו הקודמים, שהרי המומרים בפועל הראשונים היו תלמידיו לשעבר, שעליהם היייתה לו השפעה כבר מקודם, בדומה למוחמד, שהמיר את בני משפחתו ואנשים שעליהם הייתה לו השפעה מראש- אשתו ושני נערים שלקח לביתו וגידל. בנוסף לכך, שני הסוחרים קיבלו התגלות מאל שאמר להם ללכת לפגוש את בודהה, בעוד שהאל באיסלאם לא התגלה לאך אחד פרט למוחמד. זוהי נקודת שוני משמעותית ומבטאת תפיסות שונות של אלוהות: המונותאיסטית ההתגלותית שבה יש רק אנשים נבחרים שאליהם יכול האל להתגלות והם בלבד ה"נביאים", לעומת הפוליתאיזם שבו אלים יכולים להתגלות למי שהם רוצים, ובבבודהיזם הפילוסופי הם משמשים ככלי להעברת תורתו של הבודהה.

נקודת השוואה אחרונה היא במותם של שני הנביאים. מוחמד מת בשנת 632 לספירה (בגיל 63) אחרי מחלה ממושכת. מוחמד נשא נאום שבו הוא מבקש מהערבים להשאר מאוחדים ולא להלחם אחד בשני, ואמר שהוא הולך לעבור ממלכת האדם למללכת אלוהים. את ימיו האחרונים בילה בתפילות ובחברת אשתו עאישה. הוא נפטר מספר שעות אחרי תפילה(7).

בודהה מת בשנת 483 לפני הספירה. בגיל 80 בודהה התחיל להרגיש את זקנתו, ונהיה חולה. הוא יצא למסע עם תלמידיו, והתיישב ליד נהר. הוא אמר לתלמידיו שהוא הולך להגיע לנירוונה (הארה מוחלטת). במילותיו האחרונות הוא ביקש מתלמידיו לא להצטער על מותו ולמצוא את החופש (להגיע לנירוונה) בעצמם, מכיוון שכל הברואים הם בני-חלוף. לאחר מכן בודהה התחיל לעשות מדיטציה עד שהגיע לאקסטזה, ואז יצא ממצבו המדיטטיבי והגיע לנירוונה, משאיר את גופו הפיזי מאחור (משמע, מת)(8).

שני הנביאים חלו לפני מותם, ושניהם גססו זמן רב לפני שמתו, דבר שאיפשר להם לשאת מילים אחרונות. עם זאת, שניהם הדגישו שהם לא בדיוק "מתים", אלא פשוט עוברים למצב טוב יותר (ממלכת אלוהים במקרה של מוחמד ונירוונה במקרה של בודהה). עובדה זאת חשובה כי היא מדגישה את הנצחיות שלהם. נביאים לא יכולים "למות" במובן הפשטני של המילה, אלא הם פשוט עוברים לממלכה אחרת של תודעה או לעולם הבא.

שני הנביאים מוקפים בקרוביהם (אשתו של מוחמד ותלמידיו של בודהה) לפני מותם, פרט חשוב מהבחינה ההסטורית מכיוון שכך יש עדים (או עדים לכאורה) של מותם ושל מילותיהם האחרונות, שנושאות חשיבות רבה.

תוכן דרשותיהן האחרונות של הנביאים חשוב מאוד. מוחמד מדבר אל עמו, ומבקש שיהיו מאוחדים, ובודהה אל תלמידיו, ומבקש שלא יתאבלו על מותו. נושא הדרשה של מוחמד הוא לאומי בעוד שדרשתו של בודהה היא אישית. דבר זה בא ללמד אותנו על הבדל חשוב בין שתי הדתות: לדת האיסלאמית יש דגש גדול מאוד על חשיבות הקולקטיב ועל הלאומיות הערבית הקשורה בדת האיסלאם, דבר שלא קיים בבודהיזם. בבודהיזם הדגש הוא יותר על מסעו של היחיד, וניתן לראות זאת בכך שבודהה מבקש מתלמידיו שימשיכו את מסעם לנירוונה. האיסלאם, לפיכך, היא דת יותר קולקטיבית, בעוד שהבודהיזם היא דת יותר אינדיבידואלית.

מהשוואה זאת אנחנו לומדים על טבען של שתי דתות אלו. למרות המרחק העצום בזמן בין בודהה למוחמד, עדיין יש קווים משותפים ביניהם (שיש שיאמרו שהם אוניברסליים לכל הדתות), כגון ההתבודדות וקבלת הנבואה, המרת הקרובים, והדרשה האחרונה לפני המוות ממחלה.

בנוסף לכך, ההשוואה הזאת מראה מאפיינים מרכזיים הכל אחת מדתות אלו לעומת השנייה. האיסלאם מתואר כדת יותר קולקטיבית, ששמה יותר דגש על מבנה של המשפחה והעם הערבי, והיא בעלת מבנה התגלותי מונותאיסטי. הבודהיזם, לעומת זאת, שם דגש על ההתפתחות של היחיד בדרכו אל נירוונה, ועל הצורך לחפש באופן אקטיבי את ההארה, שיכולה להגיע לכל אחד, בניגוד לאיסלאם שבו רק הנביא מקבל התגלות.

ניתן לראות שבחייהם של מייסדי הדת, כמו בדוגמא שלפנינו, ניתן לראות הרבה מהמאפיינים הייחודיים של כל דת, וגם את המאפיינים האוניברסליים והמוטיבים החוזרים של כל הדתות.

ביבליוגרפיה

(1)http://www.accesstoinsight.org/history.html

(2)http://muslim-canada.org/chronol.htm

(3)י.י ריבלין (2007), חיי מוחמד, הוצאת מצפה תל אביב ע"מ 79-82

(4)http://souledout.org/wesak/storybuddha.html

(5)חיי מוחמד ע"מ 83-86

(6)http://www.sacred-texts.com/bud/lob/

(7)http://www.cyberistan.org/islamic/death.html

(8)http://souledout.org/wesak/storybuddha.html


 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:

דורון מוסנזון, סטודנט לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ולחינוך באוניברסיטה העברית.

ליצירת קשר- norod005@gmail.com

 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת דורון מוסנזון

מאת: דורון מוסנזוןתרבות דיגיטלית25/05/131576 צפיות
בקטע זה אני דן באתגר שעולם האינטרנט מציב בפני החינוך במאה ה-21, ומנסה לחשוב על אופציות של חינוך המתאים לעולם הדיגיטלי והטכנולוגי בהתאם לעקרונות הפדגוגיה הביקורתית.

מאת: דורון מוסנזוןחינוך ולימודים - כללי25/05/131625 צפיות
בחינה של "פרדוקס השחרור" בגישת הפדגוגיה הביקורתית דרך בחינה של תפיסת החירות בגישותיהם של הרברט מרקוזה, אריך פרום, וג'ונת'ן קוזול.

מאת: דורון מוסנזוןסוציולוגיה27/07/1110842 צפיות
תת-תרבויות נוער הן נושא מרתק שמהווה הצצה לעולמם של בני הנוער בעולם המודרני. כל אחת מתת-התרבויות השונות מתמודדת עם הקונפליקטים הזהותיים הפסיכולוגיים והחברתיים בצורה שונה תוך כדי יצירת זהות משותפת. במאמר אבחן כמה מתת-התרבויות הבולטות כיום דרך המושג של "הון תת-תרבותי", ואנסה להראות את הצורות האקספרסיביות המגוונות שבני הנוער יוצרים לעצמם.

מאת: דורון מוסנזוןחינוך ולימודים - כללי27/07/112083 צפיות
פאולו פרירה היה מייצג בולט של גישה פילוסופית חינוכית של "פדגוגיה ביקורתית". אנסה להציג את גישת הפדגוגיה הביקורתית ואת היחס שלה למערכת החינוך בישראל.

מאת: דורון מוסנזוןסוציולוגיה29/03/1110113 צפיות
הדיון על נטיות מיניות אחרות הוא כל כך סוער ונמצא בכותרות. למה? מה הדבר שמפחיד אותנו כל כך בבעלי הנטייה המינית השונה? במאמר אנסה לחקור זאת בעזרת פוקו ומאמר מאת כלנית צאלח.

מאת: דורון מוסנזוןסוציולוגיה21/03/1110771 צפיות
היפה והחנון היא דוגמה מבהיקה לתרבות הריאליטי ששותפת את הארץ והעולם המערבי בכלל בשנים האחרונות. במאמר אנסה לנתח את התוכנית מזווית ראייה קצת שונה- זווית סוציולוגית.

מאת: דורון מוסנזוןסוציולוגיה21/03/1120153 צפיות
סוגיית בתי הספר הפרטיים היא סוגייה משמעותית שמעסיקה אותנו רבות. במאמר אנתח את התופעה מזוויות מנוגדת בתאוריה הסוציולוגית: הפונקציונליזם וגישת הקונפליקט.

מאמרים נוספים בנושא לימודי דתות

מאת: בתיה כץלימודי דתות04/11/198256 צפיות
הנוצרים מאמינים במעמד הר-סיני שהתרחש לעיני העם היהודי. הנוצרים (וגם המוסלמים) מאמינים בתורה שמסר האלוקים לעמו הנבחר, לעם ישראל, באמצעות משה רבינו, אותם ציווה לשמור את השבת ולהניח תפילין. ועם כל זאת, הנוצרים מאמינים שהאלוקים שינה את דעתו והחליט לשנות את התורה ולהעביר את התורה החדשה דרך אדם בשם ישו, מושיעם המעונה ומחולל הניסים כביכול, ולתת להם (הנוצרים שקבלו את דבר ישו) תורה חדשה (מה שמכונה אצל הנוצרים "הברית החדשה": התורה החדשה של האלוקים).

מאת: בתיה כץלימודי דתות03/11/191115 צפיות
אבולוציה, פירושה "ברירת מקרים מוצלחים". דהיינו - אם באחד הדורות נולד יצור עם "דפקט" מוצלח, כמו חיבור נוסף מפצעון-עיני למח, או תאונה המאפשרת למח לראות בצבעים וכדו', אם הטעות עזרה לשפר את המין באופן כזה שהוא יוכל להעמיד יותר צאצאים מחבריו, הוא ישרוד בעוד אחיו יכחדו. האבולוציה מציעה את ההגיון המעוות, כאילו התרחשו להן מיליוני תאונות מוצלחות מאצה לאדם, אותן הברירה הטבעית העדיפה במלחמת הקיום...

מאת: גדעון צורלימודי דתות23/11/143549 צפיות
סופרי המקרא, כאשר כתבו על האיברים המוצנעים בגוף האדם, השתמשו בדרך כלל בשלוש מילים - ערווה, חלציים ועורלה. מעבר למילים אלו קיימות במקרא מתי מעט של מילים הדנות באברי הרבייה הגבריים. מילים אלו כרוכות בעיקרן בציוויים -

מאת: ד"ר אורנה ליברמןלימודי דתות30/12/1210074 צפיות
המילה מַיִם את זכרון פילוגם בצורת ריבויה הזוגי -יִם שבא מ-יָם, אותו אוקינוס קדמוני ברגע פיצולו בו נפתח פתח תקווה טובה ונבנה שביל מעבר במערבולות המים הרעים. מִיָּם (מֵהַיָּם), שמקורו בים, בהיפוך תנועות, נותן מַיִם. ריבוי זוגי זה המנציח את היטהרות הבריאה ואופייה הכפול מאפיין גם את אברי הגוף הזוגיים - עֵינַיִם, אָזְנַיִם, יָדַיִם, רַגְלַיִם, שָׁדַיִם, קְרָבַיִם - החתומים, גם הם, בסימן ההיכר הקוסמוגני. הריבוי הזוגי של אברי הגוף המסמל את המים העליונים והתחתונים שבהתפצלותם לשמים וארץ יצרו מרחב מחייה במעמקי ים המוות מהווה תזכורת מתמדת הקוראת לדובר השפה לחקות את מעשה הבריאה ולסכור סכר לגאות יצריו.

מאת: ד"ר אורנה ליברמןלימודי דתות30/12/1210229 צפיות
שני השלבים במפגש שמשון עם האריה, שלב הכנעתו בכוח ושלב הפיכתו לישות מיטיבה, משחזרים בזעיר אנפין את מסלול הליכתו של ים התוהו שאחרי שבותר בידו ורוחו של האל, חזר בו ממריו, הכיר בגדולת מעשה הבריאה ותרם לה מטובו תוך שהוא נפלג לפלגים ומובל ביובלים כדי להרוות את כל היקום כולו (ראו מאמר קודם – מגערה לערגה). הַמֵּצִיק, אחד מכינויו של שטן - המזיק, הרודף, הצורר, הפך לְמַּצִּיק - היוצק, המשקה, המרווה. מהבולע (הנוגש) יצא משקה כשם שמהאוכל (הנוגס) יצא מאכל.

מאת: ד"ר אורנה ליברמןלימודי דתות30/12/1210597 צפיות
שני עמודי התווך של מקדש דגון הפלשתי עליהם עמד המבנה כולו לא היו אלא סמל להשקפת עולם מעוותת המאדירה כוחנות ומעלימה כל חמלה ולכן קרסו. שני העמודים שהתנוססו בקדמת מקדש שלמה, בכניסה, יכין ובועז, מייצגים, לעומת זאת, את סיפור הבריאה בבראשית שעניינו מעבר מאלימות ומאכזריות לחסד ולאהבה. על הבנת מסר זה ויישומו עומד העולם.

מאת: ד"ר אורנה ליברמןלימודי דתות30/12/129829 צפיות
בעוד שבספר בראשית אין כל רמז להתנגדות המים המצייתים לכאורה מייד למאמר הבורא, מתפצלים לשמים ולארץ ומתכנסים אל תוך גבולות ללא כל שמץ של מחאה, כבסיפור אגדה, גרסאות רבות בספרים אחרים בתנ"ך מאזכרות מרד מצד ים התהום הקדמוני, המכונה גם רהב ותנין. מהן קורות אותה התקוממות?

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica