בעייתנו העיקרית היא להיות חופשיים.
ולכן ברור שעד שלא נכיר את עצמנו כמוחלט, לא נוכל להגיע לשחרור.
עם זאת ישנן דרכים שונות להגיע להכרה זו. שיטות אלו חוסות תחת השם הכולל יוגה (לחבור, להתאחד, לאחד את עצמנו עם המציאות שלנו).
את היוגות האלו, למרות היותן מחולקות לקבוצות שונות, אנו יכולים לסווג לארבע קבוצות עיקריות: וכיחידה הן רק שיטות המובילות בדרך עקיפה להכרת המוחלט, הן מתאימות ל"מזגים" (הלכי- הרוח), השונים.
כעט, חייבים לזכור שלא האדם המדובר הוא ההופך לאדם האמיתי או המוחלט. אי אפשר להפוך למוחלט. הוא לעד חופשי, לעד מושלם: אך את הבערות המכסה את טבעו לעת עתה יש להסיר. לכן כל הרעיון בכל שיטות היוגה השונות (וכל דת מייצגת אחת) היא לפזר את עננת הבערות ולאפשר לאטמן לחדש את טבעו. העוזרים העיקריים בשחרור הזה הם: "אבהייסה", ו"וואיראגיה". "וואיראגיה" היא: אי - צמידות לחיים, מכיוון שהרצון להנות הוא זה הגורר אתו את כל הכבלים הללו : ו"אבהייסה" היא התרגול המתמיד באחת מאותן שיטות יוגה.
קרמה יוגה. קרמה יוגה היא טיהור ההכרה באמצעות פעולה.
כעט אם ביצעת איזושהי פעולה , טובה או רעה, היא חייבת לשאת תוצאה טובה או רעה: ברגע שהופיע הגורם, שום כוח לא יוכל לעצור את זה. לכן פעילות טובה יוצרת קרמה טובה, ופעילות רעה, קרמה רעה, הנשמה תמשיך להישאר כבולה לנצח ללא תקווה לשחרור.
כעט, קרמה שייכת רק לנשמה או להכרה, לעולם לא ל"אטמן" (העצמי): רק היא יכולה להטיל את הוילון בפני האטמן.
הוילון המוטל ע"י קרמה רעה הוא בערות.
לקרמה הטובה הכוח לחזק את הכוחות המוסריים. ולכן היא יוצרת אי - צמידות: היא הורסת את הנטייה לכיוון הקרמה הרעה ולכן מטהרת את ההכרה. אך אם הפעילות נעשית בכוונה להנאה , היא יוצרת רק את
אותה הנאה ואינה מטהרת את ההכרה או הצ'יטה. לכן כל פעילות צריכה להיעשות ללא כל תשוקה להנאה מפרותיה. לכן, כל פחד או תשוקה להנאה מפרות הפעילות חייבים להיעלם לעד ע"י נחישותו של הקרמה יוגי. יותר מזה, קרמה זו ללא כל תשוקה להחזר, תהרוס את האנוכיות, שהיא שורשו של השעבוד. מילת המפתח של הקרמה יוגי היא " לא אני, אלא אתה", ואין מידה של הקרבה עצמית שתהיה "יותר מידי" עבורו.
הוא עושה את עבודתו ללא שום תשוקה להגיע לגן-עדן, או לצבור שם ומעמד או כל תמורה אחרת בעולם הזה.
למרות שההסבר והרציונל לעבודה בלתי אנוכית זו נמצא ב"ג'יאנה יוגה,
עדיין האלוהיות הטבעית של האדם גורמת לו לאהוב כל הקרבה פשוט לטובת אחרים, ללא מניעים נסתרים, ולא חשובים עקרי אמונתו או הזדמנויותיו: וקרמה יוגה נחוצה לחלוטין כדי לנפץ את המעטה שהצטבר סביב אהבתם לכסף.
הבאה היא בהקטי-יוגה. בהקטי או "סגידה" או אהבה בצורה כזו או אחרת היא הקלה ביותר, הנעימה ביותר, והטבעית ביותר לאדם.
המצב הטבעי של היקום הוא משיכה: וזה לבטח בא בעקבות הפרוד האולטימטיבי. למרות זאת, אהבה היא הדחף הטבעי לאחדות בלב באדם: ואף אל פי שהיא עצמה גורם אדיר לצער, אם תכוון בצורה נאותה כלפי נושא נאות, תביא לשחרור. מושא הבהקטי הוא אלוהים.
אהבה אינה יכולה להתקיים ללא נושא ומושא.
מושא האהבה חייב ראשית להיות ישות הגומלת לאהבתנו.
לכן אלוהיי האהבה חייב להיות אנושי במובן מסוים. הוא חייב להיות אלוהים של אהבה. בנפרד מהשאלה האם אלוהים בכלל קיים או לא, עובדה היא זו שלאלו אשר האהבה שורה בלבם המוחלט הזה נגלה כאלוהים של אהבה, כאל אישי.
הצורה הנחותה של הסגידה, המגלמת אלוהים שופט או מעניש או אחד שיש לציית לו מתוך פחד, לא מגיע לה שתקרא אהבה, למרות שישנן צורות סגידה המתפתחות לצורות גבוהות יותר.
נציג את האהבה כמשולש, שבו הזווית הראשונה כבסיס היא: אי-אנוכיות.
כל זמן ששינו פחד, זו אינה אהבה. אהבה מסלקת כל פחד. אם תתייצב לפני נמר כדי לגונן על בנה. הזווית השניה היא: האהבה לעולם אינה מבקשת, לעולם אינה מתחננת. והקודקוד הוא: שהאהבה אוהבת לשם האהבה בלבד.אפילו רעיון מושא האהבה נעלם. אהבה היא הצורה היחידה בה האהבה נאהבת.
זוהי ההפשטה הגבוה ביותר וזהה היא למוחלט.
הבאה היא ראג'ה-יוגה. היוגה הזו מתאימה לכל היוגות האחרות.
היא מתאימה ל"שואלים" מכל הזרמים, המאמנים ואלו חסרי האמונה, והיא הכלי האמיתי של החקירה הדתית.
וכמדע כזה, היא ניחנת בשיטת חקירה מיוחדת, וזו היא הראג'ה יוגה, השיטה של הדת. מדע זה מיושם גם בצורות שונות בהתאם להרכב הגישות השונות.
חלקיה העיקריים הם: פרנייהמה, ריכוז, ומדיטציה. עבור אלה המאמינים באלוהים, השימוש בשם סמלי, כמו "אום" או מילה קדושה אחרת המתקבלת מגורו, תהווה עזרה גדולה.
אום היא הטובה ביותר. משמעותה: המוחלט.
הרהר במשמעות מילים קדושות אלה תוך ושנן אותן תוך כדי תרגול.
הבאה היא ג'יאנה-יוגה. זו מחולקת לשלושה שלבים.
ראשית: שמיעת האמת - שהאטמן הוא המציאות היחידה וכל דבר אחר הוא "מאיה" ("יחסיות").
שני: דיונים על פילוסופיה זו מנקודות השקפה שונות.
שלישי: וויתור על המשך וויכוחים נוספים ותפיסת/הכרת האמת.
הכרה זו מגיעה מ: ( 1 ) הביטחון ש"ברהמן" הוא האמיתי וכל השאר אינו אמיתי. (2) וויתור על כל תשוקה להנאה. (3) שליטה בחושים ובהכרה. (4) תשוקה כבירה להיות חופשי.
הדרך היחידה ביוגה זו היא: הרהור רציף המציאות זו, והזכרה רציפה לנשמה על טבעה האמיתי. זו הגבוה ביותר, אך הקשה ביותר. לרבים יש אחיזה אינטלקטואלית בזה, אך מעטים מאד מגיעים להגשמה.
תרגום : אבי בוירסקי.
מתוך כתבי סוואמי וויקאננדה.