סימני אזהרה

אזהרה! עצור ובדוק לפני שתמשיך

פרופסור קלייר רבין

תרגום: ורד איל-סלדינגר

בתקופה זו, שבה בני הדור שנולד לפני עשרים או שלושים שנה מגיעים לשלב  של בחירת בני זוג לחיים, הם מתמודדים עם חירויות שלא היו עולות על הדעת בדור שלפניהם. בני הדור הנוכחי מאמינים באוטונומיה שלהם בבחירת בני זוג. בעיקרו של דבר, לא כולם רוצים להתחתן, ועבור רבים מגורים וילדים משותפים הם מחויבות מספקת. אנשים יוצרים זוגיות עם אנשים מארצות אחרות, דתות אחרות או גזעים אחרים. רבים יוצאים מהארון לפני שהם מתמסדים, ומגלים שם הומוסקסואלים לפני שהם מחליטים על התחייבות ארוכת טווח.

עם כל השחרור הזה, איך נדע מי האחד או האחת בשבילנו? פחות ופחות אנשים מתייעצים עם הוריהם או עם רבנים, וגם אם אנו מבקשים עצה מחברים, בסופו של דבר אנו לבדנו בהחלטה העצומה הזאת. בהודו (היום) ההורים מחליטים בדרך כלל על השידוך של ילדיהם, ומתבססים על ההורוסקופ ועל ההתאמה בין שני זוגות ההורים, ואילו אצלנו סביר להניח שנתנגד לעצות הזולת ונרצה לדעת עמוק בפנים מה נכון בשבילנו.

בעקבות כך אנו בעצם די אובדי עצות לגבי החלטתנו על התחייבות, ופעמים רבות מבינים מה נכון ומה לא נכון מאוחר מדי. היה טוב אילו הייתה לנו רשימה של סימני אזהרה, שיאמרו לנו שלא חשוב כמה אהבה אנו מרגישים וכמה הזמן דוחק, עלינו לעצור את מערכת היחסים ולשקול מחדש את ההתחייבות. האם לא היה כדאי לדעת אילו מן הסימנים מסמנים סכנה אמיתית, שעלינו להכיר בה אפילו כשאנו מאוהבים עד טירוף?

ברברה דה אנג'ליס, פסיכולוגית אמריקאית, כתבה ספר ובו הרשימה הטובה ביותר של סימני האזהרה שנתקלתי בה. בספרה "האם אתה האחד והיחיד עבורי? איך לדעת מי נכון ולהימנע ממי שאינו נכון", היא מפרטת סימני אזהרה ברורים, שהניסיון שלי מאשר. כשאנו אוהבים מישהו, והשקענו זמן בניסיון לגרום לקשר להצליח, אנו נוטים לבטל את סימני האזהרה. אנו כבר יודעים שלאדם הזה יש תכונות טובות רבות, אחרת לא היינו נשארים כל-כך הרבה זמן. אם על אף סימני האזהרה אנו מקווים לגלות משהו חדש על בן או בת הזוג, או שיופיע בן הזוג המושלם, אנו עושים טעות חמורה.

סימני האזהרה של ד"ר דה אנג'ליס הם:

• התמכרויות
• אי התאוששות ממערכות יחסיםקודמות
• נזק רגשי מהילדות
• כעס
• תודעת קורבן
• צורך אובססיבי בשליטה ("קונטרולפריק")
• חוסר תפקוד מיני
• אי התבגרות
• אי זמינות רגשית

מניסיוני אני יודעת, שאפילו אחד מאלה עלול להרוס מערכת יחסים במשך הזמן, והסכנה היא שהשפעותיהם של הסימנים האלה אינן מורגשות מייד – אפילו לא תוך כמה שנים. אבל שמתי לב גם שסימנים אלה נוטים להופיע במקבצים, כלומר אם קיים סימן אחד, סביר להניח שקיימים סימנים נוספים. לדוגמה, טלי, אדריכלית בשנות השלושים המוקדמות לחייה, חיה עם טד במשך שלוש שנים. היא הייתה מודעת לכך שהוא מכור לעבודתו. כמעט אף פעם לא לקח חופשה, השאיר את הטלפון דלוק בכל שעות היממה, דיבר כמעט רק על העבודה, ונלחץ כל פעם שנאלץ להיעדר מהעבודה ליותר מיום אחד. אבל היא אהבה אותו והאמינה שבמשך הזמן יפתח אכפתיות רבה יותר כלפיה, בייחוד כשיהיו להם ילדים. רוב הסיכויים שלא זו בלבד שטד לא ישתנה כשיהיו להם ילדים, אלא שהמצב רק יידרדר. אם טלי תכיר בכך שטד משתמש בעבודה כדי לברוח מבעיותיו האחרות, היא לא תצפה שהלחץ סביב גידול ילדים יפתור את הבעיות האלה.

ההתמכרות של טד לעבודה היא תוצאה של טראומות מן העבר. יש לו בעיות חמורות שנותרו משתי מערכות יחסים בעברו. הוא היה נשוי תקופה קצרה בעבר, ומעולם לא ממש התאושש מן העובדה שאשתו הראשונה בגדה בו. הוא התעלם מכך שהיא הזהירה אותו שוב ושוב שאם לא ייתן לה עדיפות על עבודתו, היא תעזוב אותו. אבל התנהגותו של טד הייתה גם תגובה לבעיות עם הוריו. אביו בגד באמו דרך קבע, ובסופו של דבר עזב את המשפחה ועבר לקנדה עם אישה אחרת. טד היה אז בן 14, ועבר טראומה קשה כבן בכור. היה עליו להתמודד עם הרגשות הקשים של אובדן אביו, עם התמוטטותה של אמו, ועם הכאב והסבל של כל שאר הילדים. הוא נאלץ לעזוב את בית הספר ולצאת לעבוד, כיוון שאביו ניתק כל קשר עם המשפחה ועזב אותם בחוסר כל. לכן אין זה פלא שטד חושש להתחייב למערכת יחסים אינטימית.

טד לא ביטא את רגשותיו כלפי חוץ, והשתמש בהתחמקות (עבודה, מחשב) כדי להרגיע את עצמו. אנשים אחרים פתוחים יותר לרגשותיהם ונוטים יותר לכעס כאמצעי לשליטה בבני זוגם. עמוק בפנים הרגיש טד כעס רב מאוד, אבל הוא שנא עימותים ועשה הכול כדי להימנע מהם, לרבות שקרים לבנים או השמטת מידע. אבל אם טלי תפסה אותו בשקר או בהעלמת מידע, הוא עבר לשימוש בכעס כטקטיקת שליטה. כעס שמשתמשים בו כך הוא מניפולטיבי, ומטרתו לגרום לזולת להרגיש מאוים וכך להעדיף לוותר על הנושא המדובר. האדם הכועס חווה כך חיזוק של טקטיקת השליטה שלו, ויש סיכוי גבוה יותר שישתמש בה בעתיד.

האדם הכועס מרגיש לעיתים קרובות שמשתלטת עליו תחושת קורבן. אם נחשוב על טד, היו לא כל הסיבות בעולם להרגיש קורבן בילדותו. לא ראוי לדרוש התנהגות אחראית כזאת מנער מתבגר ולהתעלם מרגשותיו. אבל תחושות הקורבן שלו לא אפשרו לו להיות בקשר אינטימי מבלי שיערים רשימת תלונות. היו לטד תלונות רבות כלפי אשתו הראשונה (היא נדנדה לו יותר מדי, לא נתנה לו מרחב מספיק), וכשבגדה בו נעשתה תחושת הקורבן שלו ממשית אפילו יותר. תודעת הקורבן פירושה שאדם רואה רק את הצד שלו בבעיה. הוא רואה הכול בשחור ולבן, צודק ולא צודק. אם הוא מרגיש שמשהו לא צודק, הכאב והדיכאון מכריעים אותו. לכן עליו להיות צודק והוא אינו יכול אפילו לחשוב על הצד השני.

אדם שרגשותיו נפגעו כל-כך בילדותו ובמערכות יחסים אחרות, שבחר שלא לבדוק מדוע ממשיכים לקרות לו דברים רעים והוא מאשים את בת זוגו, שמביע כעס רב או מדחיק אותו ומנסה לשלוט בבת זוגו, יוצר אווירה שבה בת הזוג היא תמיד הבעיה. בני ובנות זוג שנשארים עם אנשים כאלה מרגישים חוסר ביטחון עמוק ואינם בטוחים שמישהו בריא יותר יוכל לאהוב אותם. אבל בנוסף, עצם החיים עם מישהו כזה עלול לחזק את חוסר הביטחון העצמי ואת החששות. פעמים רבות קיימות בעיות הקשורות במין, ותמיד אחד מבני הזוג צודק והשני טועה. סימן אזהרה שאסור להתעלם ממנו הוא התנהגות מינית מוזרה שמצפים שתתקבל בטבעיות. למשל, טד ציפה שהם יקיימו יחסי מין יום-יום. לא משנה מה הרגישה טלי, אם לא רצתה סקס הוא זעם והתנתק למשך ימים שלמים. הוא תמיד כינה אותה פריג'ידית ובעייתית. התנהגויות אחרות כללו התמכרות לפורנוגרפיה, והתעקשות על יחסי מין שאינם נוחים (כמו למשל מין אנאלי), או מניעת יחסי מין כעונש על התנהגויות אחרות.

אין ספק שטד לא התבגר. עמוק בפנים הוא עדיין בן ה-14, הקורבן הפגוע עמוקות, שנדרש להתבגר מהר מדי. ישנם אנשים שאינם רוצים להתבגר מפני שהם עדיין כועסים על הוריהם. הם עלולים להרגיש שהם הפסידו את חוויות הילדות (מה שנכון), או שהוזנחו כל-כך עד שלא למדו את עיקרי ההתנהגות הבוגרת. הוריהם לא היו בוגרים ועשו מעשים אימפולסיביים ובלתי צפויים, וכך עשו גם הם. כמה מהסימנים לאי התבגרות הם:

• צ'קים חוזרים
• תשלום בהמחאות ללא כיסוי
• צורך ללוות כסף כל הזמן
• אי תשלום חשבונות בזמן
• חוסר תכנון פיננסי
• אי יכולת להחזיק במשרהלתקופה סבירה
• הסתמכות על אחרים שיצילואותו/ה כשתתעורר בעיה
• חובות כספיים שלא משולמים
• הבטחות שאינן מקוימות
• איחור לאירועים
• צורך להעיר אותו/ה כל בוקר
• אי יכולת להבין הפעלה שלמכשירים (מכונת כביסה, מדיח, מייבש)
• המתנה למשהו או מישהושיופיע וישנה את המצב, מבלי לקחת אחריות אישית

כשאדם מסרב להיות בוגר, אנו מוצאים את עצמנו לוקחים על עצמנו את התפקיד ומשמשים לו או לה הורים. אנו מקווים שאם נעשה עבודה טובה, הם יתבגרו. בדרך כלל הם לא מתבגרים.

לבסוף, לפנינו אחד מסימני האזהרה החשובים ביותר. לרוב הגבר הוא הבלתי זמין רגשית, אם כי לא תמיד. דה אנג'ליס כותבת: "ישנם בעולם אנשים רבים כל-כך הלהוטים לאהוב אותך ולקבל את אהבתך בחזרה. למה לבחור מישהו שמתקשה להיפתח ולבלות את זמנך בניסיונות חיטוט כדי לפתוח את לבו או לבה? פעמים רבות אנו יודעים שהאדם הזה רגיש מאוד בפנים. ייתכן שאנו בקשר קרוב יותר עם הילד שבתוכו מאשר הוא עצמו. לבנו נשבר כשאנו רואים אותו מזיל דמעות בסרט, מתרגש מכתבה בעיתון או מפגין חום כלפי ילדיו. אבל אנשים סגורים, ולא משנה כמה הם רגישים (או אולי בגלל זה), אינם יכולים לדבר על רגשותיהם, ולא ידברו עליהם. בני הזוג שלהם לוקחים על עצמם את המשימה לפתוח אותם ומתרגשים מכל שינוי קטן. אבל אלא אם כן האדם הסגור יבין שיש לו בעיה אמיתית, השינויים יהיו איטיים ביותר וחסרי משמעות. אז הוא אמר שהוא מצטער שלא דיבר אתך שבועיים, ואולי זה שהוא אמר סליחה או קנה מתנה מראה שהוא יודע שטעה. אבל בקצב הזה תהיי בת מאה לפני שיהיה לך אדם לשוחח אתו, אם בכלל.

אם אתם באמת אוהבים מישהו, נתתם לו או לה נתח נכבד מזמנכם וחייתם זמן רב בתקווה שדברים ישתנו, קשה כל-כך לוותר ולהשתחרר. אנו שונאים להיכשל או להבין שטעינו. אנו מרגישים טיפשים וחדלי אישים. אבל רוב בני האדם נסחפים אל האהבה ומעדיפים לראות את המציאות כמו שהיו רוצים שתהיה. להישאר עם האדם הלא נכון לא יהפוך אותו לנכון עבורכם. סימני האזהרה האלה יכולים לעזור, כיוון שהם מנערים מעלינו את השותפות לדבר עבירה ואת התירוצים. הם נקראים פגמים גורליים, כי אינם יכולים פשוט להיעלם, והם הורסים מערכות יחסים ומפילים את שני בני הזוג תוך כדי התהליך.