עורך הדין אשר פנה אלי פעל מטעם לקוח אשר נתבע על ידי משרד שידוכים, כי הכפיש את שמו ותבע הוצאת לשון הרע. לטענת משרד השידוכים, הלקוח ביצע כתבה עבור עיתון מקומי בו ציין לכאורה כי אותו מעסיק נשים מפוקפקות ולמעשה מספק שירותי מין. ואינו בודק את הפונים אליו כאשר בניהם יש נשואים רבים.
התבקשתי לספק ראיות ולהוכיח כי הכתבה של אותו עיתונאי מבוססת ואמינה. לאחר בדיקת החומר של כתב התביעה הצבתי לעצמי את היעדים שאותם יש להשיג. הטלתי על צוות חוקרים פרטיים לעקוב לעבר המשרד, ואחרי כשעתיים דווחתי כי למקום נכנסו שתי נשים צעירות, לבושות לבוש מינימלי כעבור שעתיים הבנות יצאו מהמקום לאחר שעלו על מונית. בהמשך יזמתי קשר עם בעל המשרד, וסיפרתי לו שאני סטודנט שגר מחוץ לבניין ואני מעוניין בשירותי המשרד. כששאלתי על גובה התשלום, השיב לי שהתשלום הוא רק אם באמת אמצא את בחירת ליבי.
נשלח חוקר פרטי למשרד, חבוש כיפה לראשו, ופגש במנהל. החוקר הציג עצמו כי בא ממשפחה אמידה ומחפש שידוך תוך הדגשה כי הוא חסר ניסיון עם נשים ולא חווה אישה. המנהל הרגיע אותי ואמר שאין לו ממה לחשוש, והבטיח לו שידוך במהרה.
בעת מילוי טפסי ההרשמה נרשמו פרטים מזהים מפוברקים. המנהל שאל את החוקר איזו בחורה הוא מחפש? ונענה שתהיה אישה מנוסה.
בתום הפגישה המנהל מסר לאותו חוקר פרטי מספרי טלפונים של נשים צעירות, אשר לדעתו יתאימו לי. בהיותן בשלות ומחפשות אדם דתי.
למחרת יצרנו קשר ורד וסיגלית (שמות בדויים), והחוקר ציין קבלתי את הטלפון שלכן במשרד השידוכים
ונקבעה פגישה בהפרש של שעה .
כאשר ורד הופיעה הוברר מייד שהיא זאת שצולמה בכניסה למשרד השידוכים. כעבור שעה נערכה פגישה גם עם סיגלית שזוהתה גם כמי שנכנסה למשרד לאחר מעקב קצר דיווח לי ה כי השתיים עובדות כזונות בחוף תל ברוך.
בהגיע עורך הדין לבית המשפט לפני הדיון הבין מנהל משרד השידוכים כי נתפס על חם ומחק את התביעה כמובן שעל פי ההסכם שנחתם בין הצדדים התחייב מנהל המשרד לשלם את כל הוצאות הלקוח שנתבע בפרשה, לרבות התשלום לעורך הדין ולמשרד החקירות שלי.