חוק החוזים חלק כללי,( תשל"ג( 1973- , סעיף 30 קובע כדלקמן:
"חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור-בטל".
סעיף זה מתייחס להשלכות של חוזה שנכרת באופן לא תקין, תוך השפעות גורמים הנוגדים את סעיף 12 לחוק החוזים חלק כללי- תום לב במשא ומתן שלפיו חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת בעת כריתת חוזה.
ביטול החוזה יתקיים באם יוכיחו הצדדים כי מתקיימים התנאים המצוינים בסעיף 30 לחוק (חוק החוזים חלק כללי):
• תוכנו או מטרתו בלתי חוקיים
• חוזה בלתי מוסרי
• חוזה הסותר את תקנת הציבור.
בבואנו לדון בסוגית תוקף החוזה, נבחן את הדברים משני צידי המתרס –
מצידו של בעל אולם האירועים- אשר יטען לקיום מלא של החוזה, זאת אומרת שבני הזוג ישלמו את מלוא הסכום כי כבר הוציא סכומים רבים על מנת לארגן את האירוע.
ומנגד בני הזוג- דני ודינה אשר יטענו לביטול החוזה עקב הטעיה מכוח סעיף 30 לחוק החוזים חלק כללי, ומכך להחזר הסכום ששולם כמקדמה, בנוסף תשלום עבור הוצאות נלוות שהוציאו בני הזוג עבור הזמנות לאירוע שמלת כלה וכו..
כעת נדון בזכיות הצדדים:
מצידו של בעל האולם אירועים- חברת מנגינות בע"מ:
בעל אולם האירועים- חברת מנגינות בע"מ יטען לקיום מלא של החוזה , שכן הוא עצמו עמד בכל תנאי החוזה –דאג לאירוע בעל אופי צעיר לדרישתם, רכש חומרי גלם, התקשר עם ספקים וכו...
והיה מוכן ומזומן לאירוע ביום למחרת.
כיוון שהחוזה לא התייחס לתאריך מקסימאלי לביטול האירוע, וכיוון שבני הזוג ביקשו לבטל את האירוע יום לפני קיומו המתוכנן אין ביכולתה של חברת מנגינות לבוא בהסכם עם לקוחות אחרים, דבר אשר יגרום להם הפסדים כספיים כבדים ולכן ידרשו לקבל את מלוא הסכום הנקוב בחוזה,( 80.000 שח+מע"מ הנותרים).
בעל אולם האירועים אשר עימו באו בחוזה בני בזוג לאחר שביצעו תחקיר מעמיק בקרב גני אירועים שונים העונים לצרכיהם, ענה על כל שאלותיהם נכונה ואף עזר להם לתכנן ולארגן את חתונתם לפרטי פרטים החל באופי האירוע ( צעיר ורענן), מחיר האירוע ,אופן התשלום וכמן כן, בשרותי ההסעדה שמספק גן האירועים, בעל האולם לא הסתיר מהם דבר ששאלו והתיחסו אליו.
לגבי סוגיית רישיון העסק בני הזוג לא שאלו ולא התייחסו לנושא ולכן גם בעל האולם לא ציין זאת . הוא יטען כי הוא אינו הטעה את בני בזוג שכן אילה לא שאלו לגבי סוגיה זאת, וכי סעיף 15 לחוק החוזים חלק כללי, אינו רלוונטי לגביו שכן בסעיף זה נאמר- "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני...." וכאמור הם לא שאלו אותו ולכן הוא לא הטעה אותם, בנוסף לכך שהייתה לבני הזוג את האפשרות לבדוק ולבחון את הדברים בעצמם ברשויות המתאימות לכך.
עוד יטען בעל האולם שנושא רישיון העסק של בעלי גני אירועים לוקה בחסר וכי לבעלי גני אירועים רבים מאוד לא קיים רישיון עסק מסיבות טכניות של רישומים ברשויות או שאינם עומדים בתנאים של מכבי אש וכו.., וכי הדבר לא מונע מהם לקיים אירועים באופן תקין.
ולבסוף יטען בעל האולם כי עצם ביטול האירוע נבע מהסכסוך שפרץ בין בני הזוג וללא קשר לחוסר ברישיון העסק של גן האירועים, ומשום כך דרישת בני הזוג לביטול החוזה לחלוטין מהסיבה של רישיון העסק נוגדת את עקרון תום הלב.
מצידם של בני הזוג-דני ודינה
משהחליטו בני הזוג להינשא בדקו וחקרו לעומק גני אירועים רבים , עד שהגיעו ל"מנגינות על המים", שם חתמו על חוזה עם בעלי חברת מנגינות בע"מ כחצי שנה לפני מועד האירוע.
למרות שאלותיהם הרבות והעניין הרב שגילו בעת חתימת החוזה בעל האולם לא ציין כי אין ברשותו רישיון עסק, דבר אשר מבחינתם היה מובן מאליו, והם הניחו שאם דבר כמו רישיון עסק שהוא כה משמעותי, חסר , בעל האולם יציין זאת.
מכוח סעיף 15 לחוק ".... הטעיה-לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן", יטענו שעל בעל האולם הייתה החובה לציין את נושא רישיון העסק מפורשות, ומשזה לא עשה זאת הוא בעצם הפר את האמור בסעיף זה.
בנוסף, על פי סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה ), המדבר על "הפרה יסודית" , ומציין כי "... אדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה"
סעיף זה מחזק את הטענה שבני הזוג לא היו מתקשרים בחוזה עם חברה זאת אילו ידעו על אי קיום רישיון העסק.
ומכוח סעיף 30 לחוק , יטענו שישנה הפרה יסודית של החוק שכן הפעלת גן אירועים ללא רישיון עסק הינו עברה על החוק, עצם אי גילוי הדבר לבני הזוג אשר חתמו עימם על הסכם לקיום אירוע מהווה פגיעה מוסרית, ומטעמים אילה ישנה פגיעה באופן ישיר בתקנות הציבור, פס"ד חיימון נ' חמיד, ניתן פרוש נרחב לתקנת הציבור מעבר לפירוש המצומצם לפיו דבר סותר את תקנת הציבור:תנאים מגבילים את חופש העיסוק, תניות פטור לנזקי גוף וחוזה לא מוסרי(דיני אישות). בפס"ד זה הפך את הנורמה לנורמה פתוחה שבית המשפט יכול לעצב לפי השקפת עולמו ומדיניותו. כיום עושה בית המשפט צדק יחסי באמצאות נורמה פתוחה זו.
עוד יטענו בני הזוג כי נגרמה להם עוגמת נפש בכך שאם היו מקיימים אם האירוע כמתוכנן, וחלילה היה נגרם אסון כלשהו , הייתה יכולה הנהלת האולם להביא לנזק בלתי הפיך , וכדוגמא למקרה כזה ניתן לבחון את המקרה שארע באולמות ורסאי בירושלים בשנת 2001.