ערסל הוא לא רק נדנדה

ערסל הוא גם תופעה השייכת לעולם המזרנים. וכשמה כן היא, כשהמזרן שוקע במרכזו ומקבל צורה של מחצית אליפסה, כמו ערסל או כמו עדשה קעורה. מזרן שקוע עלול ליצור עומס על אגן הירכיים שזה בערך מיקומו אם נפרוש אדם בעל גובה ממוצע לאורך המזרן.

אגן הירכיים מעמיס על עצמו את רוב היציבות של הגוף כולו. לכן, אגב, הוא רחב והעצמות שלו גדולות. כמו העצמות גם השרירים ושריר העכוז, שהוא בחלק האחורי של אגן הירכיים הוא מן הגדולים שבגוף. ולא בכדי, כיוון שהוא אחראי על חלק גדול של יציבות הגוף. במזרח, אמנויות הלחימה והיוגה מתרכזות באגן הירכיים כבסיס לבריאות כללית וכבסיס לתנועות של הלוחם וליציבותו. תנועות האיגרוף וההלימה יוצאות מן האגן ולא מן הכתף, כפי שמקובל לחשוב.

לכן, שקיעת מזרנים במרכזם פוגעת ישירות באגן ומתכנני המזרונים שמו להם כמטרה לפתור בעיה זו. במזרני קפיצים הוספו מוטות של נחשון פלדה גמיש לאורך המזרן והמוטות מבטיחים שלא תהיה שקיעה. המוטות עשויים מפלדת פחמן שמלופפת על פרופיל וכך מתקבל מעין צינור שהוא חזק מאד מחד וגמיש מאד מאידך. לו היה הצינור קשיח מדי היה המזרן מאבד מגמישותו הכללית.

שילוב הכח של צינורות הפלדה הגמישים יחד עם העוצמה שבקפיצים מבטיחים התנגדות נאותה למשקל הגוף, גם כשהוא גדול וגם כשהגוף עצמו התרגל ליצור עומס על האגן. בחברה המערבית רוב האנשים יוצרים עומס מיותר על האגן כיוון שזה האחרון לא מחוזק מספיק. חברה שבה נהוג לשבת שעות רבות, הן במשרד, הן בנהיגה והן בצפייה מול הטלוויזיה למשל, מאופיינת באנשים בעלי שרירים חלשים בירכיים ובגב התחתון ובתוך כך הם נושאים אגן חלש ולא מפותח.

כיוון שכך, נוצר צורך לתמוך באגן הירכיים באופן מיוחד על ידי חיזוק המזרנים לשינה באמצעותם אולם, ייתכן והיה מקום להתרגל לחזק את האגן עצמו כך שגם בשעת השינה לא היה נוצר עליו עומס מלכתחילה.  חיזוק השרירים במותן ובירכיים היו יכולים גם הם למנוע את תופעת הערסל, שהיא שקיעת המזרן באמצעיתו.