החוק רואה בבנק גוף בעל אחריות כבדה. למהלכיו מול לקוחות יש משקל רב והשלכות הנוגעות לאורח חייו ולתפקודו הכלכלי של האזרח הקטן. מוסד הבנקאות ממלא תפקיד פיננסי רב עוצמה ומרכזי בחיי היום-יום הציבוריים ותלות הציבור בו היא רבה. בשל אלה מטיל החוק מגבלות רבות על הבנקים, הבאות למנוע, במידת האפשר, פגיעות כלכליות ואף קריסה של אנשים פרטיים. החוק בא לספק הזדמנות הוגנת לכל אדם, הגנות שונות, וכלים משפטיים מול החלטות דרקוניות של המוסד הפיננסי העצום, אליו הוא קשור בטבורו.
החוק, אם כן, מגדיר חובות שונים של בנק מול קהל לקוחותיו. חלק מחובות אלה נוגעים בנושא של אשראי בנקאי. ישנה, למשל, הגבלה הנובעת מ'חובת תום הלב'. זו מונעת את האפשרות להפסיק את האשראי הבנקאי באופן שרירותי. כדי לעשות זאת על הבנק להציג סיבה סבירה לצעד כזה, כמו מצב בטחונות לקוח שמתערער, תזרים מזומנים שפוחת משמעותית, אי יציבות, ועוד כהנה וכהנה הרעות במצב הלקוח. מעבר להצגת סיבה סבירה, חייב הבנק לאפשר ללקוח לנסות לתקן מחדלים שבעקבותיהם החליט הבנק לקצץ באשראי. בכל מקרה, על הבנק לתת התראה מראש ולאפשר ללקוח זמן סביר להתארגנות למצב החדש. כל הפרה של החובה דלעיל של הבנק, חושפת אותו לתביעה אפשרית.
מעבר לתום הלב בו מחויב הבנק בשיקוליו לגבי מתן או אי מתן אשראי בנקאי וגובה האשראי, חלה עליו חובה נוספת – 'חובת הזהירות'. מתוקף זו, על הבנק ליזום פעולות שיסייעו ללקוח להמנע ממהלכים כלכליים כושלים. לשם כך עליו להדריך את הלקוח, לייעץ לו נכונה, לאפשר לו לתקן מחדלים ולהנהיג בזהירות סנקציות ופעולות הנובעות מהרעה ביכולות הכלכליות של הלקוח.
בסיכומו של עניין, רשאי בנק להחליט אם לתת מסגרת אשראי בנקאית, וגם לאחר שנתן כזו רשאי הוא לשנותה. מאידך, חלות על הבנק חובות מוגברות ביחס לאלה שחלות על מוסדות פיננסיים אחרים. פסיקות בית משפט רבות אף מרחיבות חובות אלה, במטרה למנוע שרירות לב של הבנק, ולסייע לאזרחים. תקדימים משפטיים מלמדים שהבנק חייב להראות הצדקה מספקת להחלטות שפוגעות ביכולת הכלכלית של לקוח, ויתרה מכך, יישום ההחלטות חייב להעשות בדרכים ראויות. כאמור חייבת פעולה כזו של הבנק להיות בהלימה לחובת הזהירות ולחובת תום הלב. במקרים שאשראי הבנק ללקוח נפגע, ובית המשפט פסק שבנקים לא נהגו על פי החובות האמורים, חויבו אותם בנקים לפצות לקוחות בגין נזקים שנגרמו להם.