במאמר הקודם עסקנו בלהבין מהי עצירות ומדוע היא נגרמת ובמאמר זה נפנה לטיפולים האפשריים השונים.
ראשית לכל, חשוב לציין, כי אם העצירות נגרמת ממחלה כלשהי, יש לטפל במחלה. כך מתמקדים בשורש הבעיה ולא בסימפטום, מה שמבטיח טיפול יעיל ומתאים יותר.
הטיפול המקובל כולל מספר אמצעי עזר, כדלקמן :
· חומרים משלשלי נפח – כמו סובין, פסיליום, קלציום, פוליקרבופיל ומתילצלולוז. הם פועלים באמצעות הוספת נפח לצואה. צואה בעלת נפח גדול מגרה את ההתכווצויות הטבעיות של המעיים וגם הינה רכה יותר ולכן תנועתה החוצה קלה יותר. חומרים אלו נחשבים בין החומרים הבטוחים לשימוש. הם עובדים באיטיות ובצורה עדינה ודורשים שתייה מרובה. לרוב, המינון הראשוני יהיה נמוך ויעלה בהדרגה עד להסדרת היציאות.
· חומרים מרככי צואה – דוקוסט. פועלים באמצעות הגברת ספיגת הנוזלים של הצואה.כך הם מביאים לריכוכה, להגדלת נפחה וליציאתה בקלות כמוסבר לעיל.
· חומרים אוסמוטיים – סוכרים, כמו לקטולוז וסורביטול, ומלחים, כמו מגנזיום זרחתי או מגנזיום גופרתי (מלח אנגלי). חומרים אלו סופחים הרבה מים, אל המעי הגס, המרככים את הצואה.
לתכשירים אוסמוטיים יש חסרונות שחשוב להיות מודעים להם :
o אלו המכילים נתרן, עלולים להביא לאצירת נוזלים אצל חולי כליות או חולי אי ספיקת לב, בעיקר כאשר נוטלים מנות גדולות או תכופות שלהם.
o אלו המכילים מגנזיום זרחתי, נספגים חלקית בדם ויכולים להזיק לסובלים מאי ספיקת כליות.
· חומרים מגרים – תמציות קסיה (לקסיקל), קסקרה, פנולפתלאין (לקסטיב), ביסקודיל (לקסטין), שמן קיק. פועלים באמצעות גירוי דפנות המעי הגס להתכווץ ולדחוף את הצואה. לעיתים הם גורמים גם להתכווצויות ושימוש ממושך בהם פוגע במעי הגס.
· שמן מינרלי – פועל בעזרת ריכוך הצואה והקלת דרכה החוצה. לשמן זה יש מספר חסרונות; הוא עשוי להפחית את יעילות ספיגת חלק מהויטמינים מסיסי שמן, שאיפה שלו יכולה לגרות את הריאות והוא גם עלול לטפטף מהחלחולת.
· חוקן – החדרת נוזלים או נוזלים וחומר משלשל אל החלחולת. זהו טיפול פולשני בעל תוצאות מהירות. לרוב האנשים השימוש בחוקן אינו נעים.
· תוסף מזון של סיבים – טיפול כזה טוב במקרה שהמטופל מתקשה לעבור לתזונה עשירה בסיבים. חשוב להקפיד על שתייה מרובה, אחרת תושג תוצאה הפוכה מזו הרצויה. בנוסף, נטילת התוסף גורמת לספיחה החוצה של תרופות ותוספי מזון ולכן יש להקפיד על נטילתו בנפרד ובמרחק של כשעתיים-שלוש מתרופות ותוספים אחרים.
תרופות משלשלות וחוקנים מיועדים לשחרור עצירות ולא למניעת עצירות, לכן הם טובים, בעיקר, כאשר יש צורך לרוקן את המעי הגס, תוך זמן קצוב. למשל, לפני צילומי רנטגן או בדיקות מערכת העיכול.
נטילת משלשלים נחשבת כפתרון קל ופשוט, היות והיא לא דורשת מהאדם שינוי משמעותי באורח חייו, אך, לטווח הרחוק, המשלשלים מחריפים את העצירות. שימוש מתמשך בהם יוצר תלות ומביא להתפתחות מעי עצל, מצב בו יש ירידה בהתכווצויות המעי הגס או אי רגישות של החלחולת להימצאות צואה. התוצאה היא עצירות כרונית.
בנוסף, חלק מהחומרים פוגעים בגוף, כפי שפורט לעיל וחשוב לא פחות, בחירה בדרך זו מאפשרת לאדם להמשיך באורח חיים, שהגוף שלו מנסה לאותת לו, כי אינו טוב לו.
אז אילו שינויים מתבקשים, ממי שרוצה טיפול יסודי?
· תזונה
o מעבר לתזונה עשירה בסיבים ובמזון חי וטרי. כמות הסיבים היומית המומלצת, היא בין 20 ל- 30 גרם, בעוד רוב האנשים צורכים סביב 12 גרם בלבד.
סיבים יש בירקות ופירות, בעיקר טריים ועם קליפתם, בסובין, שיבולת שועל, אורז מלא ודגנים מלאים.
הסיבים מסייעים לעיכול תקין, מרככים את הצואה ומקלים על יציאתה.
o להימנע ממזון מעובד ותעשייתי, שהוא דל בסיבים ומכיל חומרים מזיקים.
o לאכול ארוחות מסודרות, בכמות הנחוצה ולא בהגזמה, בנחת וללעוס היטב, כדי להקל על פעולת העיכול.
o לשתות מספיק מים ולא בזמן הארוחה.
להפחית בשתיית קפאין ואלכוהול, הגורמים להשתנה מרובה.
· תנועה –
התעמלות מתונה, על בסיס יומי קבוע, או, לפחות, שלוש פעמים בשבוע, ממריצה ומשפרת את זרימת הדם ואת התנועה הפנימית בגוף ובכך מסייעת לשיפור והמרצת תהליכי העיכול וההתרוקנות.
· להשתחרר ולהירגע בעזרת מסג', מדיטציה, רפלקסולוגיה וכדומה.
· ליצור שגרה יומית, המייחדת זמן גם ליציאות (עדיף בבוקר).
· צמחי מרפא – תמציות או חליטות צמחי מרפא יכולים לסייע מאוד, כדלקמן,
o מעודדים התרוקנות המעיים והפרשת הצואה – כמו זרעי פשתן, סובין חיטה, סלק אדום ומיני אשחר. חלק מהצמחים הם משלשלים חזקים, שיש להשתמש בהם רק במקרים נדירים, או בשילוב עם צמחים עדינים יותר.
o איזון מערכת העיכול – כמו כורכום, גדילן מצוי, שן הארי, ארטישוק ולענה.
o נרביניים – צמחים המטפלים במערכת העצבים, כמו שיבולת שועל וילקוט הרועים.
כדאי להיוועץ עם איש מקצוע, במיוחד אם רוצים להיעזר במשלשלים או בצמחי מרפא וכן אם רוצים להעניק טיפול יסודי לבעיה.