עפ"י ס' 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, ניתן לנכות משכרו של עובד את הסכומים הבאים:
1. סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק – סכומים אלו מתייחסים להורדות משכרו של העובד בגין, ביטוח לאומי, מס הכנסה, מס בריאות וכיוצ"ב.
2. תרומות שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו.
3. דמי חבר בארגון עובדים שהעובד חבר בו, שיש לנכותם מן השכר על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה או שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו, והתשלומים הרגילים לוועד העובדים במפעל; תוספת לדמי החבר המיועדת למימון פעילות מפלגתית, זולת אם הודיע העובד למעבידו בכתב על התנגדותו לתשלום ודמי טיפול מקצועי ארגוני לטובת הארגון היציג.
4. סכום שהוטל כקנס משמעת בהתאם להסכם קיבוצי או על פי חיקוק – בעניין זה יצוין, כי אין מדובר בקנס אותו מחליט המעסיק להטיל על העובד, אלא בקנס הקבוע בהסכם קיבוצי ולרוב מלווה בהליך משמעתי כזה או אחר.
5. תשלומים שוטפים לקופת גמל ובלבד שתשלומים כאמור לקופת גמל שהעובד בלבד חייב לשלם לה לא ינוכו משכרו של העובד אם הוא הודיע למעבידו בכתב על התנגדותו לתשלומם.
6. חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעביד, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה. יצוין, כי כאשר מדובר בסיום עבודתו, רשאי המעסיק לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות.
באופן כללי, בעניין ניכוי זה נדרשת הסכמתו של העובד ועל הניכוי להיות בגדר "חוב מוכח וקצוב" דהיינו, סכום מוחלט שאין עליו מחלוקת, למשל הלוואה שקיבל עובד ממעסיקו וחתם על קבלתה.
7. מקדמות על חשבון שכר עבודה, אם אין המקדמות עולות על שכר עבודה בעד שלושה חדשים.
יודגש, כי אי העברת סכומים שנוכו משכרו של עובד ליעדם, הינה עבירה פלילית שהדין עליה - מאסר שנתיים או קנס פי חמישה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.
משרד עו"ד דוד את אלנקווה - עורך דין דיני עבודה חיפה