ישנן שתי הפרעות בקרב ילדים מסוימים בגילאי 3-9 כמו הרטבת לילה שהגדרתה היא שחרור לא רצוני של שתן בזמן השינה. בעיה זו, נובעת מליקוי במערכת הרפלקסים המפקחת על השיטה בשלפוחית השתן. בניגוד לסברות של אנשי מקצוע בתחום הרפואה, אין הבעיה נובעת משינה עמוקה או משינוי טמפרטורה, , משתייה עודפת או מאי הליכה לשירותים לפני השינה, מלחצים נפשיים או מחוסר אחריות של הילד הסובל מתופעה זו. כאשר מדובר על איחור בגמילה מחיתולים לאחר גיל4-5, יש לפנות אל מומחה בהרטבת לילה.אשר יוכל לטפל בילד ולתת את הטיפים הנכונים..
מחוסר של הורמון מסוים בגוף. חלק מהסיבות שהוזכרו לעיל אמנם עשויים להשפיע על חומרת הבעיה אבל אינם הגורמים העיקריים לתופעה זו. חשוב לציין, כי ילד רגיל, אשר אינו מרטיב בלילה, חש בחופשיות מוחלטת, כאשר הוא יכול לשתות כאוות נפשו, יכול לישון מאוד עמוק, חשוף למזגן בימי הקיץ החמים, עובר שורה של חוויות רגשיות ואינו מתייחס כלל אל תופעת בריחת השתן בלילה . ילדים שאינם סובלים מתופעה זו, גם אם הם ישנים עמוק וחשים לחץ על שלפוחית השתן, הם פשוט יתעורר. באופן זה, אמור לחיות גם ילד שסובל מהרטבת לילה. על ההורים לשים לב ולפנות אל מומחה בהרטבת לילה, אשר יוכל לתת מענה יעיל לגמילה מוחלטת.
ומה אומרת לנו הסטטיסטיקה לגבי הרטבת לילה בקרב ילדים?
על פי הנתונים הסטטיסטיים לגבי הרטבת לילה וחרדת אסלה, רוב הילדים נגמלים מהבעיה באופן טבעי בין הגילים של שנה וחצי עד לשנתיים וחצי. בגיל 5, ישנם כ- 15% ילדים שעדיין מרטיבים ובגילאים מבוגרים יותר בגיל 18, התופעה היא יותר נדירה והיא מצוינת ב-2%. יש לדעת, כי המרטיבים, הינם ילדים, שהם נורמטיביים לחלוטין ובריאים בגופם ובנפשם ועל פי הנתונים, מדובר על 80% שמגיע מרקע תורשתי. השכיחות ניכרת יותר בקרב בנים. מומלץ לפנות אל מומחה בהרטבת לילה, היות וטיפול זה חשוב מאוד לדימויו העצמי של הילד ואף יתרום לטיפוח ביטחונו העצמי והיכולת להסתגלות חברתית.
גמילה מהרטבת לילה לא צריכה להלחיץ אתכם- קיים טיפול יעיל
הרבה אימהות מספרות כי הליכה לשירותים הפכה לסיוט וגורמת למשפחות סבל רב. ד"ר ברוך קושניר שהוא פסיכולוג קליני המתמקד כבר 20 שנה במחקר וטיפול בבעיות שליטה בסוגרים בקרב ילדיםוהוא מומחה בהרטבות לילה מסביר כי התופעה מלווה בהימנעות קיצונית מישיבה באסלה לשם ביצוע יציאה. בעיה זו באה לביטוי, כאשר הילד מתעקש ליציאות רק בטיטול, יציאות בבגדים תוך כדי הסתתרות בפינות הבית או בגינה. עצירות מתמשכת של מספר ימים, בקשת עזרה מידית ברגע שבגדיו של הילד מתלכלכים בצואה, או התעלמות טוטאלית מהלכלוך והריח במשך זמן רב. הבעיה היא שתופעה זו, עשויה להופיע גם בגן הילדים וגם בביה"ס.