רכוש שנתפס יוחזר לאור מחדלי המדינה בהגשת בקשה להארכת התפיסה
עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, עו"ד מור גושן
תקציר:
במאמר זה נסקור את החלטת בית המשפט השלום בראשון לציון, במקרה שבו רשות המכס תפסה רכוש בשווי כ-130 מיליון ₪ השייך לשתי חברות טכנולוגיה שעוסקות בייצוא ביטחוני. לאחר שתוקף התפיסה פקע ביקשו החברות מבית המשפט כי רכושן יוחזר להן. בית המשפט קבע כי יוחזר סך של 200,000 ₪ אך יתרת הרכוש התפוס יישאר בידי המכס לאור חומרת החשדות.
עובדות המקרה:
צוות חקירות מיוחד המשותף למשטרת ישראל, משרד הביטחון ורשויות המס, ביצע חקירה כנגד שתי חברות העוסקות במחשבים, תוכנה ומערכות ביטחוניות ואת ארבעת בעלי החברות, בגין עבירות על חוק הפיקוח על ייצוא בטחוני, הברחה, הלבנת הון ועוד. היקף עבירות הלבנת ההון עלה כדי 37.8 מיליון דולר, והצדיק את תפיסת רכושם של החברות ובעליהן. שווי הרכוש התפוס כולם הגיע לסך של כ-130 מיליון ₪, והחברות ובעליהן קיבלו בחזרה ובהסכמה מעט מהרכוש התפוס בשלבים מוקדמים של החקירה.
תוקף תפיסת הרכוש פקע מבלי שהמדינה הגישה בקשה להארכת תוקף התפיסה. בהתאם לכך, פנו חלק מבעלי החברות לבית המשפט בבקשה להשבת רכושם מחמת פקיעת תוקף התפיסה. בחלוף ארבעה ימים המדינה הגישה בקשה להארכת תוקף התפיסה למשך 180 ימים נוספים, יום למחרת פנו בעלי החברות הנוספים בבקשה להשבת רכושם, מאותה עילה – מחדל המדינה בהארכת תוקף התפיסה.
טענות הצדדים:
המדינה מצדה הודתה במחדלה בהגשת הבקשה להארכת תוקף התפיסה, אשר לטענתה נגרמה בשל טעות אנוש בהקלדת מועד תום תקופת התפיסה ברשימותיה. המדינה הוסיפה וטענה כי החקירה מנוהלת באופן אינטנסיבי, מלווה על ידי פרקליט בכיר מפרקליטות המדינה, ומצויה לקראת סיום, וזאת חרף מורכבותה, ריבוי המעורבים והיקפם הנרחב של חומרי החקירה שנאספו. לטענת המדינה, אין לזקוף לחובת הציבור את הנזק שנגרם מהמחדל של אי הגשת הבקשה במועד, ומכאן שיש להאריך את תוקף התפיסה רטרואקטיבית מבלי להחזיר למשיבים דבר מהרכוש התפוס.
הנחקרים מצדם, לא חלקו על סמכותו של בית המשפט להאריך את תוקף התפיסה בדיעבד, אלא שלטענתם זכויותיהם לקניין ולהליך הוגן מחייבות לדחות את בקשת המדינה, ולחלופין להשיב לפחות חלק מהרכוש התפוס. לטענת הנחקרים, דווקא מכיוון שמדובר בתיק פעיל, דינאמי, המנוהל באינטנסיביות על ידי צוות החקירה, בליווי של פרקליטות המדינה, העמידה על זכויות הפרט מוצדקת ביתר שאת.
דיון והכרעה:
לאחר עיון במכתב הפרקליט המלווה את החקירה מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה ובדו"חות סודיים שהוגשו מאת כל אחד מהגופים המטפלים בחקירה, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים, הורה בית המשפט על הארכת תוקף התפיסה, ובצד זאת, על השבת סך של 200,000 ₪ מהרכוש התפוס.
בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהקביעות בדבר חשד סביר להתקיימות העבירות, היקפן של העבירות ושווי הרכוש התפוס שאינו עולה על שווי העבירות – כולן עומדות בעינן; החקירה קודמה ומקודמת באופן אינטנסיבי ונמצאת בשלבים מתקדמים חרף מורכבותה ולמרות מצב החירום נוכח קורונה; פעולות החקירה שנותרו, הגם שאינן רבות, מצדיקות פרק זמן נוסף בו המדינה תחזיק את רכושם של הנחקרים, מאותן עילות, שעיקרן הבטחת האפשרות לחלט רכוש בשווי העבירות.
מנגד, סמכותו של בית המשפט לחדש בדיעבד תוקף תפיסה, לא לה להיות מופעלת כדבר שבשגרה, ויש להיזהר מלהפוך את החריג לכלל. האינטרס הציבורי כולל לא רק את הצורך לאפשר למדינה לקדם חקירות ולהחזיק רכוש בר חילוט עד תום החקירה, אלא גם לחייב את המדינה לעמוד בהוראות המחוקק ובתי המשפט, להקפיד על מסגרת זמנים נאותה, ולהימנע מפגיעה שלא לצורך בזכות הקניין של הפרט.
בית המשפט קיבל את טענת באי כוחם של הנחקרים, לפיה דווקא הליווי הצמוד של הפרקליטות המלווה, מחייב ביתר שאת את המדינה להקפיד בזכויות החשודים; היקף עבירות הלבנת ההון ובפרט שווי הרכוש שנתפס, מצדיקים זהירות יתר מצד המדינה, על מנת שלא תתרחשנה תקלות, שבקשות תוגשנה במועדן ושזכויותיהם של חשודים לא תיפגענה במידה העולה על הנדרש.
נוכח האמור, קבע בית המשפט כי הטלת סנקציה כמוה כאזהרה למדינה – אין מחדל ללא קנס. דידו של בית המשפטראוי להבהיר ולהדגיש את חובת ההקפדה על זכויות הפרט, וכשזו לא מתקיימת, נכון וראוי "לקנוס" את המדינה בהשבת חלק מהרכוש התפוס.
על כן, פסק בית המשפט, כאמור, להאריך את תקופת התפיסה למשך 180 ימים נוספים, ובצד זאת להשיב 200,000 ₪ לנחקרים מתוך רכושם התפוס.
[ה"ת (ראשל"צ) 28413-03-20 מדינת ישראל נ' אביליטי תעשיות מחשבים ותוכנה בע"מ, ניתן ביום 10 בדצמבר 2020, ע"י כבוד השופט גיא אבנון].