הגישה הטנטרית רואה את היופי בעולם הדואלי. הקוטבי. את המלאות וההעצמה שיוצרים הקטבים. הטנטרה נהנית מיצירת הפרדה. היא מבחינה לעומק בשוני, בהבדלה. היא מעמיקה את ההבדלים שבין הגבר לאישה. הזכרי לנקבי.
בשונה ממרבית הדרכים המיסטיות במזרח, הטנטרה אינה מחפשת אחר אחדות. אינה מטיפה להתפוגגות החלק בתוך השלם. הטנטרה חוגגת את השונות, את הזוגיות, היא מדגישה את המרחק שבין החלקים. האחדות על פי הטנטרה היא בחירת המחדל. היא המקור ממנו צמחה הדואליות, ממנו התפתח האחד אל תוך השניים. הטנטרה מדגישה שהחזרה למקור, למלאות, לאחד, תנבע מקבלה טוטאלית של הדואלי, הקוטבי.
הגישה הטנטרית לביטוי האלוהי היא בקידוש ההפרדה, שימת מלוא תשומת הלב על האחר, האהוב. היא מתבוננת בכל צבע וכל צליל, כל ביטוי של האלוהי באשר הוא. הטנטרה לא מחפשת לגשר בין החלקים, לקשר ולאחד, היא מחפשת להלל ולקדש, לרקוד ולפאר את היחודיות של כל אחד ואחת מאיתנו. היא אפילו לא מנסה למצוא את ההשלמה שבין החלקים אחד לשני. השמש והלבנה על פי הטנטרה אינם משלימים זה את זו, הם מלאים, שונים ומלאי יופי כל אחד בפני עצמו או בפני עצמה.
האישה על פי הטנטרה היא הלבנה. היא מחזורית, מחבקת בחום את האור והחושך, משתנה יום יום ממלאות לריקות, מבטאה את יופיה בצבעים ומצבי רוח שונים וייחודים. היא יצירתית, מלאת השראה. היא מסתורית, נעלמת ומופיעה. משמשת מוזה לאומנים, למשוררים ולאוהבים באשר הם. היא עולה בעוד השמש זורחת, מאירה ומשקפת את אורה של השמש, אינה נעלבת או מנסה להיות היחידה שבשמיים. היא מאירה בהרמוניה עם אלפי כוכבים. היא נהנית לחוג במסלולה סביב הארץ, סביב החיים. משפיעה על האוקינוס ותנועת הזרימה.
הגבר על פי הטנטרה הוא השמש. יציב, איתן במקומו. מלא אש ועוצמה. הוא תמיד ינסה לזרוח. להאיר. להיות ממוקם במרכז. הגבר הוא צפוי. התנהגותו קבועה. יש לו תפקיד מאוד מדוייק. להפיח חיים בכל יצורי הבריאה. הוא אינו מודע תמיד לכוחו העצום. מצד אחד מלא אור וחיים ומצד שני אש ואסון. הוא מוכר לכל, הוא אל, הוא חי וקיים. נחוש בדעתו ובמובן מסויים הוא אפילו עיקש. חשוב לו, לשמש, להיות במרכז, להרגיש שהכל וכולם סובבים סביב צירו. הוא רוצה לוודא שכשהוא מכהן בתפקידו, רק אורו יראה, שום כוכב משני לא יעלה לבמה. אבל לפעמים, בבדידותו, הוא נושק ללבנה ומאפשר לה לזרוח, להאיר על אותה הבימה, ריקוד מיוחד שממלא את היקום כולו באור הבריאה.
חשובה לה לטנטרה ההפרדה המדוייקת הזו.
הטנטרה לא עוסקת בגברים ונשים. בהעדפות מיניות, בקשרים כאלו או אחרים. היא עוסקת בך, בי. באישה ובגבר שבתוכינו. במקום בו ההבנה של שתי מציאויות נפרדות שכאלה יוצרת יופי והרמוניה אינסופיים. על פי הטנטרה, הסיבה שנוצרנו כה שונים, היא אחת ויחידה. הזכות והברכה לפאר אחת את השני. הזכות האלוהית להתפעל ולהביע אהבה. לקדש זה את זו וזו את זה. להסתכל אחד בעיני השניה ולראות את הפוטנציאל הגלום בכל ביטוי באשר הוא. לברך את השמש ולחגוג את הלבנה. זו מעיין תחרות נפלאה של מי מעריך את מי יותר, מי מבין שנינו יכול לבטא, לשיר, להלל את יופיו של האחר בצורה מלאה יותר, מקודשת יותר, מלאת אהבה עוד יותר.
בעברית, האישה (א.י.ש.ה) כוללת ארבע מציאויות.
1. האש, (אלף, שין) התשוקה, היצירתיות והיצר שיוצרים את העולם. המיניות, הכוח האלוהי ליצור יש מאין.
2. האלוהי שבמרכז (ה-יוד). האינטואיציה, ההפנמה הרוחנית והיכולת ליצור מפנים פנימיותה בריאה חדשה, יצור מלא חיים שנובע מתוכה. על פי הטנטרה האישה מטבעה היא יצור רוחני בחיבור מתמיד לנשמת האדמה ולרוח השמיים.
3. האלוהי שמחוץ (ה-הא) - החסד והיופי. ההרמוניה והעדינות הנשית, האסתטיקה. מה שבטנטרה נקרא הקריאה פנימה. היכולת למשוך את האחר למסע לתוך תוכינו, לגילוי האלוהי והדרך חזרה דרך הגוף אל הנשמה.
4. האיש, הגבר. (א.י.ש). האישה על פי הטנטרה היא החלק השלם. חלק, נפרדת, יחודיית אך מכילה בתוכה את כל החלקים. את הנשי והזכרי. למעשה, הגישה הטנטרית מבטאת שהבחירה בגוף נשי נעשית על פי הנשמה ונחשבת לחסד משמיים.
האיש, הגבר, (א.י.ש) כולל שתי מציאויות.
1. האש, (אלף, שין) - היצר המיני. הכוח הפוטנציאלי לצור ולהרוס. כוח נטו. לא חיובי או שלילי. היצר המיני הוא עצום ובעל יכולת לברוא חיים ולבטא את העונג והמלאות של הגוף כדלת אל האלוהי. המין על פי הטנטרה הוא המקום בו השנות, ההפרדה מבוטאת במלאותה, והקידוש של השוני הוא תפילה אינסופית, זו שירה שכותבת את עצמה.
2. האלוהי שבמרכז (ה-יוד). הביטוי הטנטרי שנקרא שיווה. המודעות הבלתי משתנה. העד הנצחי. כאשר הגברי פוגש את המרכז, כאשר הוא ממוקם בפנים פנימיותו, הוא מתמקם במרכז הבריאה. הוא הרקע עליו הנשי, השקטי, התנועה והשוני באים לידי ביטוי. הוא היוצר וההורס, המוזיקאי האולטימטיוי, שולט בצליל ובדממה.
מתוך הבנת השוני שבין הנשי לגברי, מתוך קבלת השלמות שבהפרדה, אנחנו יכולים למצוא, לפעמים לראשונה בחיינו, את המשמעות הנצחית בקבלה ואהבה עצמית. זו נקודת המפנה בה מערכות יחסים, ויצירת קשר עם העולם החיצון יהפכו להיות ביטוי של עולמנו הפנימי ולא להיפך. מערכות יחסים לא יהיו מקום אליו נפנה כדי למלאות חוסר, אלה כדי לחלוק מלאות. לא נחפש זוגיות כדי לא להיות לבד, אלא כדי לחגוג את האינדיבידואליות אחד של השניה.
הטנטרה כדרך רוחנית נועדה לחגוג את החיים, לא לברוח מהם.
הטנטרה מחפשת להעצים ולפאר את היחודיות האנושית שבך,
את השלמות והחוסר, את היופי ואת האתגר.
הגישה הטנטרית רואה את היופי בעולם הדואלי. הקוטבי. היא מכירה בנקודה בה השמיים הופכים לאוקיינוס, בה הים בוחר להיות יבשה. ומתוך קבלה אינסופית שכזו, האחד, השלם, יכול לשוב ולהופיע במלואו, ביטוי מלא אהבה של השנייים שלמעשה מעולם לא נפרדו.
אח שמש יקר, חייה את חייך מלא, עוצמתי וגאה. חייה את חייך בקידוש הלבנה, תן את כל כולך לרגע בו הלבנה בוחרת שוב ושוב להופיע, כשיר, כתזכורת לאור הגלום בתוכך.
אחות לבנה יקרה, חיי את חייך כמחזור אינסופי של יש ואין. גאה בתנועתיות, מלאת ביטוי וחן. תני את כל כולך, אהובך, השמש, תמיד שם בשבילך, זורח, מאיר, אך ורק כדי לפאר את יופיך, אך ורק כדי שפניך יובילו לשיר.