חפש מאמרים:
שלום אורח
20.11.2019
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

על פופוליזם חקיקתי בדיני התעבורה/ עו"ד אדיר בנימיני

מאת: אדיר בנימינידיני תעבורה10/10/20142117 צפיות שתף בטוויטר |   שתף בפייסבוק

לא אחת אנו זוכים לשמוע במהלך חיינו אמירות פופוליסטיות ממחוקקים בכל רחבי העולם, בדבר הצורך ל"הביא להחמרת הענישה" כנגד מבצעי עבירה פלילית כזאת או אחת. בדרך כלל הדבר נועד לשאת חן בעיניי ההמון, שכן מי לא בעד "להיכנס בנאשמים" ולהחמיר בעונשם. זו תמיד הייתה הגישה הרווחת והפופולארית בקרב ההמונים, כפי שנאמר יפה בהקשר זה: "אני שומע רבים צועקים, 'הענישו את האשמים' אך רק בודדים מזדעקים כדי לטהר את שמם של החפים מפשע"[1].

בכובעי כסנגור בדיני התעבורה, אני וודאי רגיש עוד יותר לאמירות מסוג זה, כאשר מדובר בנאשמים בתחום התעבורה; לאחרונה לטעמי נשבר שיא חדש, בדבריו של ח"כ טופורובסקי, בעמוד הפייסבוק שלו, שם הגדיל לעשות והצהיר כי "מי שפוגע בילדה, משאיר אותה פצועה קשה ובורח - צריך להכניסו לכלא לכל ימי חייו". כלומר, במילים אחרות, אדם שמורשע בביצוע עבירה של "הפקרה אחרי פגיעה", דינו, צריך להיות, יותר חמור מזה של רוצח שפל, שעשה את מעשהו בתכנון מוקדם ומדוקדק, מתוך כוונה פלילית להביא להמתתו של אדם אחר.

מנקודת מבטי כסנגור בתחום, עבירות ההפקרה הן המקרה קלאסי בו צריך לאמץ את העיקרון: " אַל תָּדִין (תָּדוּן) אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ". מי שפוגש באותם בנהגים, שמואשמים בעבירה זו, יודע שאלה אינם אנשים רעים מטבעם, לא אנשים שהתכוונו לצאת לכביש ולפגוע באדם אחר. רובם "אנשים מן היישוב", נורמטיביים, אשר התרשלו, פגעו עם הרכב בלי כוונת תחילה באדם אחר. בהרבה פעמים מדובר באנשים שנכנסו ללחץ היסטרי מן האירוע, ופשוט נסעו מן המקום. חלקם הגדול חוזרים למקום התאונה לאחר שהתעשתו ו/או מסגירים את עצמם למשטרה כמה שעות לאחר מכן. לא בכל המקרים מדובר באנשים שהתכוונו "לברוח" ולהתחמק מאימת הדין, אלא פשוט נכנסו להלם נקודתי, שגרם להם למעוד ולעזוב את המקום.

אין ספור קולמוסים נשברו, ונהרות של דיו נשפכו, מתוך ניסיון לעמוד על האספקטים הרחבים של תורת הענישה הראויה. המקורות הם רבים מספור. בתורת הענישה מקובל (על קצה המזלג ממש) לדבר על ארבע מטרות עיקריות של ענישה שהן; גמול, הרתעה, מניעה ושיקום. לאורך כל ההיסטוריה נשמעים היטב הקולות הקוראים להחמרת הענישה, מתוך אמונה בעקרון ש"ככל שהעונשים במדינה קשים יותר, כך יהיה טוב יותר"[2], זאת למרות שאין לגישה זו כל אחיזה במציאות. ההיסטוריה האנושית מלמדת את זה.

ההצהרה הבומבסטית של ח"כ טופורובסקי, הביאה אותי לעיין מחדש במספר מקורות חשובים בתחום תורת הענישה, כמו למשל, במי שנחשב לאבי תורת הפרדת הרשויות, הברון שארל דה-מונסקיה. זה התפרסם בעיקר הודות לספרו "על רוח החוקים"[3], אך ביצירה השנייה בחשיבותה (אשר קדמה לה בזמן), "מכתבים פרסיים"[4], הוא עוסק (באופן עקיף) גם בסוגיות של חוק ומשפט - בין השאר בתורת הענישה. קיימת שם התייחסות מאוד ברורה שלו לחוסר האפקטיביות של מדיניות ענישה מחמירה.

הגיבור הראשי של הספר, אוזבק, אציל פרסי שמגיע לביקור בפריז, יוצא חוצץ כנגד מדיניות הענישה המחמירה המקובלת בארצו: "במדינה המכבידה עולה, לא עונשים קשים יותר או פחות מעוררים ציות-יתר לחוקיה. ומדינות שהעונשים בהן מתונים, מעוררות יראה ופחד ממש כמו מדינות שהעונשים בהן עריצים ונוראיים". מונטסקיה מסביר (באמצעות דמות זו) כי בכל מדינה, מטבע הדברים, "יש מידות שונות של ענישה", אך להבדיל מהמצב בפרס "בן אירופה שגדל וחונך במדינת נועם" יירתע גם מעונש של קנס או כמה ימי מאסר באותה מידה "שכריתת זרוע מרתיעה את בן-אסיה".

בסופו של דבר מסקנתו של מונטסקיה הינה כי לא מצא שהפשע רווח פחות במקומות בהן קיימת מדיניות ענישה מחמירה, ואין זה נכון "שבני האדם נשמעים יותר לחוקי המדינה, אך ורק מפני שחומרת העונש מעוררת יראה בלבד"[5].

בהמשך הספר הוא מציג את האלטרנטיבה שלו למדיניות הענישה מחמירה שאינה משיגה את מטרותיה, והוא מוצא אותה בחינוך לאזרחות טובה: "אין לך דבר המרוקן יותר את בתי המשפט; ואין לך דבר המשכין יותר שלום ושלווה במדינה שאורחות חייה, ולא חוקיה, מחנכים לאזרחות טובה. מבין אמצעי-הכוח הקיימים, זה האמצעי שמשתמשים בו פחות לרעה"[6].

סוגיה זו, הנוגעת לאי האפקטיביות של מדיניות ענישה מחמירה, תופסת נתח משמעותי בחלקו הראשון של הספר אוטופיה של תומס מורוס. המחבר מתאר את שיטת הממשל האידיאלית בעזרת דמות פיקטיבית העונה לשם רפאל היתולדאוס[7], שכביכול שהה באי אוטופיה, והיה עד לממשל המושלם השורר במקום.

הקונטקסט של הדיון היא שיח אינטלקטואלי המתפתח בנוכחותו של הארכיבישוף מקנטנברי, הקרדינאל יוהנס מורטון, שכיהן במקביל גם כלורד צ'נסלור של אנגליה בשעתו. במרכז השיח עומדת מדיניות הענישה המחמירה שננקטה כנגד גנבים באנגליה באותה עת. מדיניות זו הביאה להוצאה להורג סיטונאית של מורשעים בגניבה (ואגב, מספרים כי דווקא במעמדים הללו הכייסים היו "עובדים שעות נוספות"). הגידול משמעותי בכמות הגנבים באנגליה באותה תקופה קשורות בעיקר לתנודות מסחריות בשוק האנגלי, שהביאו לעליית בביקוש לצמר, דבר שהביא לירידה בקרנה של החקלאות וכתוצאה מכך לאורבניזציה גדולה ותנודה מסיבית של איכרים רבים שנושלו מבתיהם ונחלותיהם בכפרים אותם נאלצו לנטוש.

תומס מור מספר כי משפטן שהיה נוכח בסעודה שנערכה בנוכחות הקרדינאל, שיבח בהתלבות את החוק המחמיר וסיפר כי ברחבי הארץ נתלים על עמוד התלייה "לא פחות מעשרים בכל פעם ופעם, והוסיף בלהט רב יותר שהוא תמה כיצד זה שאף כי מעטים כל כך מצליחים לחמוק מאותו עונש נורא, ממשיכים רבים כל כך לעשות זאת בל פינה". על כך השיב אותו רפאל היתולדאוס כי ענישת גנבים בדרך זו אינה צודקת ואף אינה מועילה לציבור. כל זאת מכיוון ש"כנקמה בעד הרכוש הנגנב היא אכזרית מידי, ועם זאת אין בה כדי לפצות עליו".

גם בדבריו של מור עולה אלטרנטיבה שבה ההיבט החינוכי הוא דומיננטי: "אין עונש שיהיה כבד דיו להתריע ממעשי שוד אנשים שאין להם כל מקצוע אחר שיוכלו להרוויח ממנו את מחייתם. לפיכך, לא רק אתם (הכוונה לממשל האנגלי - א.ב), אלא גם רבים אחרים בעולמינו, דומים לאותם מורים גרועים המעדיפים להלקות את תלמידיהם מללמדם. גוזרים אתם עונשים כבדים ואיומים על גניבה, שעה שהיה עליכם לדאוג לכך שצורכים המחיה יספיקו לכול, וכי איש לא יהיה נתון תחת כורח כה מחריד לגנוב ועל כן לאבד את חייו"[8].

בסופו של דבר כותב מור כי החוק שיצר את מדיניות הענישה המחמירה כנגד גנבים הינו לא יותר מאשר "חוק שהוא נאה לעין יותר משהוא צודק או מועיל"[9].

סוגיית מדיניות הענישה והאפקטיביות שלה, היא מן הסתם רחבה הרבה יותר ממה שנמצא לו ביטוי בספרים אלה. העיסוק בנושא הוא מטבע הדברים הרבה יותר קדום. הנה למשל מספר דברי חכמה, פרי הגותו של פרוטאגורס, בדיאלוג הסוקראטי המפורסם הקרוי על שמו. דברים שתועדו בידיו הנאמנות אפלטון: "[...]אם רצונך להרהר, סוקראטס, במשמעות של הענשת עושי-עוול, תימצא למד שלדעת הבריות אפשר להקנות סגולה טובה. כי אין איש מעניש את עושי העוול מתוך שנותן דעתו על הפשע שעשו, ובגלל הפשע ההוא - פרט למי שמתנקם בלא הגיון, כדרך החייה. ואילו מי שמעניש בשכל טוב, אינו מתנקם על הפשע לשעבר, שהרי אין להשיב את הנעשה, אלא למען העתיד, כדי שאותו פושע לא יפשע שנית, ואף לא אדם אחר שראה בעונשו של הלה. ואם זאת מחשבתו, הריהו חושב, שהחינוך יקנה את הסגולה הטובה, שכן מעניש הוא לשם מניעה. זאת, איפוא, דעתו של כל מי שמטיל עונשים, בחייו הפרטיים או מטעם הציבור"[10] (הדגש אינו במקור - א.ב).

היבט נוסף המניע את אותו רצון (שהוא אינסטינקט כמעט טבעי אצל האדם) להחמיר בענישה, נמצא בגישה השגויה שניתן לכאורה "לתקן עוול אחד, באמצעות עוול שני". גישה שמאוד צריך להיזהר ממנה, שכן ידוע מקדמת דנא  כי "עוולה אחת לא מצדיקה אחרת" (Injuria non excussat injuriam).

הבאתי כאן רק קורטוב מספרות ענפה ורחבה שנכתבה בנושא, בכולם חוזר על עצמו הדגש שצריך להיות על האלמנטים החינוכיים. מי הצליח לטעמי להעביר מסר זה בצורה המתומצת והקולעת ביותר הוא הסופר והעיתונאי האמריקני, מרק טווין כשאמר ש"בכל פעם שאתה עוצר בניית בית-ספר, גרמת לבניית בית-כלא תחתיו. מה שהרווחת בצד אחד איבדת בצד האחר"[11].

בשולי הדברים, ובסטייה ניכרת מהמסר שהבאתי במסגרת מאמר זה, בחרתי לסיים בהבאת עמדה הבאה בסתירה עם כל האמור, וכוונתי לגישתו החריגה והמעניינת של פרופ' תומאס סטפן סאס ((Szasz, בנוגע למדיניות הענישה הראויה, כפי שזו קיבלה ביטוי בספרו "החטא השני": "אם מי שעובר על החוק אינו נענש, מי שמציית לו חש מרומה. זו, ורק זו, הסיבה לכך שעבריינים צריכים להיענש[...] מטרתו של הדין הפלילי אינה יכולה להיות תיקון ואף לא הרתעה; היא יכולה להיות אך ורק הבטחת הסדר החוקי".

עו"ד אדיר בנימיני

דוידוב-בנימיני ושות'

משרד עורכי-דין


[1] קוונטין ריינולדס, בית המשפט - סיפורו של הפרקליט והשופט סמואל ס. לייבוביץ (הוצאת אריה ניר) תשס"ה-2005 [מתוך נאום הסיכום שנשא לייבוביץ בפרשת סקאטלארו; במקור מדובר באמירה השייכת לדניאל דפו שנכתבה ב"פניה לכבוד ולצדק"].

[2] החוקה אותה יצר המדינאי והמחוקק האתונאי, דרקון, ידועה כנותנת הביטוי הקיצוני ביותר של גישה זו.

[3] מהדורה עברית יצאה בתרגומו של עידו בסוק ובעריכת פרופ' קלוד קליין, הוצאת מאגנס - האוניברסיטה העברית ירושלים, תשנ"ח.

[4] כל המבואות במאמר זה מתוך: שארל דה-מונטסקיה מכתבים פרסיים (תרגום: אביבה ברק), הוצאת מוסד ביאליק והאונ' הפתוחה 2005 (להלן: "מכתבים פרסיים").

[5] מכתבים פרסיים, עמ' 154

[6] שם, עמ' 219

[7] תומס מור אוטופיה (תרגום: איילת אבן-עזרא), הוצאת רסלינג 2008, עמ' 55 (להלן: "אוטופיה")

[8] אוטופיה, עמ' 65

[9] שם, 70

[10] אפלטון כתבי אפלטון - כרך ראשון (תירגם: יוסף ג. ליבס) הוצאת שוקן (ירושלים ותל-אביב: תשנ"ח-1997), עמ' 28-29

[11] מרק טווין נאום מיום 23/11/1890

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:

עו"ד אדיר בנימיני
חבר מועצת עיריית נתניה
דוידוב-בנימיני ושות'
חברת עורכי דין
דיני תעבורה - משפט חוקתי ומשפט מינהלי

 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת אדיר בנימיני

מאת: אדיר בנימיניפוליטיקה 18/01/19450 צפיות
הרפורמה בדמות הגבלת כהונת ראש הממשלה היא עוד אחת מיני רבות שהמחוקקים שלנו מנסים לייבא מארה"ב, מבלי להבין את שיעור הנזק שנגרם מערבוב של מין שאינו עם מינו. דוגמאות בולטות מן העבר: "שיטת הפריימריס" ו"החוק לבחירה ישירה של ראש ממשלה". אם הייתה כאן דאגה אמיתית לאיכות השלטון בישראל היו המציעים מתמקדים בקידום הצעת חוק להגבלת קדנציות לראשי ערים. ברשויות המקומיות זה הרי ממש מתבקש. שם הבעיה הרבה יותר חמורה.

מאת: אדיר בנימיניחוק ומשפט - כללי18/08/18810 צפיות
דיאלוג "קריטון" מתאר דו-שיח זוהי בין סוקרטס, השוהה כאמור בבית האסורים, לאחר שנדון למוות, לבין חברו קריטון. שיחה זו גולשת, בין השאר, לשיח על הצדק מול עוול, והדרך הנכונה להגיב לאי-צדק. קריטון מציע לסוקרטס להימלט מן העונש שנגזר עליו, לאחר שהשומרים שוחדו, וטוען בפניו כי אין זה צודק מצדו של סוקרטס "להפקיר" את חייו, בשעה שניתנת לו ההזדמנות להימלט.

מאת: אדיר בנימיניפוליטיקה 18/08/18447 צפיות
העיסוק המדיני-פוליטי, על פי גישתו של אריסטו היא "האומנות השלטת" על כל האומניות האחרות; ברגע שמקבלים את ההנחה כי העיסוק הפוליטי הוא בגדר מעשה אומנות, הרי שמתוקף כך גם מתחייבת המסקנה שהכישרון לעסוק בתחום, אינו נרכש, אלא בהכרח מולד.

מאת: אדיר בנימיניחברה ומדינה - כללי18/08/18478 צפיות
בתיאוריה הפוליטית שלו, שאף ז'אן ז'אק רוסו, ליישב בין האינדיבידואליזם הקיצוני שבו דגל, לבין השמירה על הסולידריות החברתית. רוסו האמין כי הרגש האנושי הטבעי הוא רגש של סולידריות בין בני אדם שהוא גם הבסיס לחיים בקולקטיב

מאת: אדיר בנימיניספרות18/08/181894 צפיות
האמירה הברורה בנוגע לחוסר האפקטיביות של מדיניות ענישה מחמירה, בשני ספרים קלאסיים: "מכתבים פרסיים" ו"אוטופיה".

מאת: אדיר בנימיניחוק ומנהל14/08/18707 צפיות
ראשי עיר בישראל עושים שימוש במופעי בידור על מנת לקדם את מועמדותם סמוך מאוד למועד הבחירות. כמות האירועים הולכת וגוברת ככל שמתקרב מועד הבחירות. שופטי בית המשפט העליון שעמדו בראש ועדת הבחירות המרכזית ביקרו קשות תופעה זו.

מאת: אדיר בנימינישלטון מקומי01/03/17778 צפיות
בשלהי שנת 2016 חשף העיתונאי, גיא ליברמן, בעיתון "ידיעות אחרונות" מספר מקרים בהם הדיחו ראשי רשויות חברי מועצה מכהנים במועצת העיר של ישובם, תוך ניצול סעיף דרקוני וחסר מנגנוני פיקוח בחוק, המאפשר לראש הרשות להדיח חברי מועצה מכהנים בשל שורה של עילות המנויות בפקודת העיריות. המקרים הללו מייצגים היטב את הכשל המובנה בשלטון המקומי בישראל, המעניק עוצמה גדולה וסמכויות נרחבות מדי לראש הרשות המכהן.

מאמרים נוספים בנושא דיני תעבורה

מאת: דניאל מלמדדיני תעבורה11/07/18872 צפיות
שאלת ההזדקקות לשירותיו של עורך דין תעבורה היא אינה שאלה שניתן לענות עליה באופן אובייקטיבי, שכן כל מי שמרגיש שהוא אינו מוכן לקבל את הדין שנגזר עליו, זקוק לעורך דין תעבורה שיאפשר לו להתמודד מול רשויות החוק והערכאות המשפטיות

מאת: עו"ד גיל נדלדיני תעבורה28/11/17630 צפיות
שימוש במצלמות מעקב במקום העבודה ובמסגרת יחסי עבודה

מאת: amirdadon90דיני תעבורה16/11/16665 צפיות
בין אם אתם בצד הנפגע או בצד הפוגע, חשוב שתדעו כיצד להתמודד מבחינה משפטית עם תאונות דרכים!

מאת: orya peryדיני תעבורה29/11/151409 צפיות
עורכי דין לתעבורה, יכולים לבדוק את ההאשמות העומדות נגד הנאשם בדבר עבירות תנועה חמורות ואף לזכות את מרשיהם. ההתמחות של עורך דין תעבורה, הינה לנתח את העבירות נגד הנאשם בעסקת טיעון בפני השופט ייתכן והנאשם, יתבקש מעורך דינו, לאסוף כמה שיותר ראיות. בכדי להקל על חומרת עונשו או אפילו להגיע לזיכוי מוחלט.

מאת: sharondan80דיני תעבורה28/04/151484 צפיות
קיימים מספר גורמים המובלים לתאונות דרכים. אלה מתחלקים לגורם המכני, הגורם התשתייתי והגורם האנושי. כל תאונה ניתן לסווג לפי אחד מהגורמים האלה.

מאת: אסי לינקרדיני תעבורה07/04/151067 צפיות
עורך דין תעבורה הוא עורך דין אשר עוסק בכל מה שקשור לתעבורה, כלומר בכל מה שנוגע לדרכים, לכבישים, לרכבים, לחוקי תנועה וכדומה. תחומים שבהם עוסק עורך דין תעבורה הם, למשל, עבירה על חוקי תעבורה כמו אי ציות לרמזור, חניה במקום אסור וכדומה; נהיגה ללא רישיון; מעורבות בתאונת דרכים, עם או בלי נפגעים; נהיגה בשכרות או תחת השפעת סמים; וכן הלאה. ישנן עבירות תעבורה קלות, שנידונות במסגרת אזרחית, וישנן עבירות תנועה אשר הופכות להיות האשמות פליליות, כמו נהיגה תחת השפעת אלכוהול, מעורבות בתאונת דרכים עם נפגעים, ועוד.

מאת: אבנר כהןדיני תעבורה23/02/151669 צפיות
"לא ינהג אדם רכב בדרך ולא יניעו אם הוא שיכור" טוענים חוקי התעבורה, אך ניתן בהחלט לומר שלא כולם מצייתים לחוק. מסיבה זו המשטרה הגבירה את האכיפה, ומשתמשת במספר אמצעים נוספים שלא היו נהוגים בעבר, על מנת לעצור את הנהגים ששותים לשוכרה ועולים על ההגה.

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica