חפש מאמרים:
שלום אורח
24.08.2019
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

הגבלת קדנציות לראש ממשלה - פופוליזם בניחוח אמריקני

מאת: אדיר בנימיניפוליטיקה 18/01/2019406 צפיות שתף בטוויטר |   שתף בפייסבוק

כהונתו ארוכת השנים של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הולידו שורה של הצעות חוק להגבלת קדנציות לכהונת ראש ממשלה. מפלגת "יש עתיד" אפילו העלתה את ההצעה על ראש שמחתה בקמפיין הבחירות הקרבות. מדובר בהצעה פופוליסטית. אילו הייתה מתלווה להצעה גם הגבלה של מספר הקדנציות של ראשי הרשויות המקומיות אפשר היה אולי להאמין בכנות הכוונות של המציעים.

ההצעה להגביל את כהונת ראש הממשלה בישראל הגיעה במקור מחברת הכנסת, מירב מיכאלי (עבודה), שהגישה הצעה לתיקון חוק יסוד: הממשלה עוד במהלך שנת 2015. חתמו יחד עימה על הצעת החוק יצחק הרצוג וציפי לבני (המחנה-הציוני), יאיר לפיד (יש-עתיד), איימן עודה (הרשימה-המשותפת), אביגדור ליברמן (ישראל-ביתנו) וחברי וחברות כנסת אחרים.

הרפורמה המוצעת בשיטת הממשל היא עוד אחת מיני רבות שהמחוקקים שלנו מנסים לייבא מארה"ב, מבלי להבין את שיעור הנזק שנגרם מערבוב של מין שאינו עם מינו. דוגמאות בולטות מן העבר: "שיטת הפריימריס" ו"החוק לבחירה ישירה של ראש ממשלה".

מי שהעלה לקראת הבחירות הקרובות את נושא הגבלת הכהונה על ראש שמחותיו הוא, ח"כ יאיר לפיד, שמקפיד לחזור ולציין שהחוק הראשון שיעביר בקדנציה הבאה יהיה החוק הזה. זה פופוליסטי ומצטייר יפה. כל מי שהתייאש מן האפשרות להדיח את ראש הממשלה המכהן, בנימין נתניהו, בקלפי או בהצעת אי אמון בכנסת, מאוד מתחבר לרעיון, גם אם אין כוונה להחיל אותו באופן רטרוספקטיבי. זו הצעה שמצלמת יפה כלפי חוץ, אז מדוע לא לרכב על הרגשות הללו אם זה מביא קולות?!

אין לי ספק שהדגש על הרעיון הזה מבוסס על סקרים שנעשו בעניין שהצביעו על רייטינג גבוה במאגר הקולות אליו מכוונים ב"יש-עתיד".

מדוע כל כך קל לזהות את הפופוליזם במקרה הזה?! כי אם הייתה כאן דאגה אמיתית לאיכות השלטון בישראל היו המציעים הולכים, לכל הפחות, במקביל, גם על הצעת חוק להגבלת קדנציות לראשי ערים. אפילו למראית עין. ברשויות המקומיות זה הרי ממש מתבקש. שם הבעיה הרבה יותר חמורה. הדבר גם מתיישב היטב עם שיטת הבחירה הישירה הנהוגה ברשויות המקומיות, שם הקדנציה תחומה בזמן ידוע של חמש שנים, להבדיל מראש ממשלה, שכהונתו כפופה ותלויה בשמירת רוב קואליציוני בכנסת.

בארה"ב נהוג לומר שאחד ממוצרי הייצוא המסוכנים ביותר שיצאו ממדינתם היא "השיטה הנשיאותית". הדברים נאמרו על רקע האופן שבו השיטה יושמה במדינות רבות בעולם, ללא האיזונים והבלמים הדרושים.

מסוכן לטעמי לא פחות להמשיך ולייבא אלמנטים מתוך שיטת הממשל האמריקנית אל תוך הדמוקרטיה הפרלמנטארית שלנו, רק בגלל שהם מצטיירים טוב ונתפסים טוב בעיניי הציבור. כך נפלנו עם "שיטת הבחירה הישירה לראשות הממשלה" וכך גם נפלנו עם שיטת הפריימריז הפנים מפלגתית, שהתחילה ממקום טוב של רענון השורות במפלגות הגדולות והותיקות, אבל בהמשך השחיתה את רמות המוסר והכניסה לכנסת דמויות בלתי ראויות על גבול הביזאריות, שמקומם לא שם.

הצעת החוק להגבלת כהונת ראש ממשלה הוא עוד אחד מאותם מוצרי היבוא שמקורם בשיטת הבחירה הישירה אותם מנסים לדחוף בכוח אל תוך השיטה הפרלמנטארית, שינה בעלת מסורת ארוכת השנים (עם יתרונותיה וחסרונותיה) המבוססת על עקרונות אחרים ושיטת הצבעה שונה.

הדמוקרטיה הישראלית אימצה כשיטת ממשל את המודל הפרלמנטארי האירופאי ונחשבת למדינה בעלת דמוקרטיה מאוד יציבה. בשבעים שנות קיומה כיהנו בה בסך הכול 12 ראשי ממשלה (ממוצע של שש שנות שלטון לכל אחד). דבר המעיד על כך שהשיטה מתפקדת עם כל חסרונותיה הגלויים לעין. באיטליה שנחשבת לדמוקרטיה פרלמנטארית בלתי יציבה, כיהנו בתקופה המקבילה (משנת 1946) 32 ראשי ממשלה (ממוצע של 2.25 שנות שלטון לכל אחד).

נתונים דומים לישראל נוכל למצוא גם במדינות כמו גרמניה (שהפיקה את לקחי רפובליקת ויימאר), בבריטניה ובמדינות סקנדינביה. בבלגיה, שהינה מדינה שסועה לא פחות מישראל, כיהנו למעלה מעשרים ראשי ממשלה משנת 1945.

מי ששילמה את מחיר הכבד ביותר של השאטנז בין שתי צורות השלטון היא יפן; גנרל הצבא האמריקני, דאגלס מקארתור, היה זה שלמעשה קיבל על עצמו את עיצוב שיטת הממשל היפאנית לאחר תום מלחמת העולם השנייה. המשפטנים בצבא ארה"ב, עיצבו ליפנים שיטה שבסיסה היא פרלמנטארית, תוך הכנסת אלמנטים מובהקים שהביאו מהבית ואשר לא התאימו לתרבות הפוליטית היפנית. המשטר ביפן סובל מהם עד היום. התוצאה: משנת 1945 כיהנו ביפן לא פחות מאשר 53 ראשי ממשלה.

מיותר לציין שבשום מדינה בעולם בעלת שיטת משטר פרלמנטארית לא קיימת הגבלת קדנציות לראש ממשלה. זה תוצר מובהק של שיטת בחירה ישירה. קיימים מדינות מסוימות בארה"ב, כמו מדינת קליפורניה, שם הגבילו לשתי קדנציות את הכהונה בבית הנבחרים המדינתי, דבר שהתגלה ככישלון חרוץ.

אז איך הכול התחיל? גנרל ג'ורג' וושינגטון, נשיאה הראשון של המדינה האמריקנית המאוחדת והמתהווה, הודיע באצילות שהוא אינו מתמודד מחדש בתום הקדנציה השנייה. כל אבות האומה שנבחרו לתפקיד אחריו לתקופת כהונה שנייה (ג'פרסון, מדיסון ומונרו), עשו כמוהו וכך נוצר מנהג שכובד על ידי הנשיאים שבאו אחריהם. אף אחד לא העמיד עצמו לבחירה לקדנציה שלישית, עד שהגיע הנשיא ה-32, פרנקלין דלאנו רוזוולט, ושבר את המסורת, בטיעון שאין להחליף נשיא בעת מלחמה.

על מנת להמחיש עד כמה הנוהג היה מושרש בתרבות הפוליטית האמריקנית ניתן לראות בתגובת הנגד המהירה שבאה מיד עם אישור התיקון ה-22 לחוקת ארה"ב. תיקון שהגביל את כהונת הנשיא לשתי קדנציות בלבד. מי שמכיר את המורכבות הנדרשת בהכנסת תיקונים לחוקת ארה"ב יכול להבין איזו רמה של קונסנזוס נדרשת כדי להעביר את התיקון הזה שעבר בצורה חלקה.

אז מה בין המסורת הפוליטית ארוכת השנים והמעשה האצילי של הנשיא וושינגטון בשנת 1797, לבין כנסת ישראל בשנת 2019?! חוץ מניסיון פופוליסטי טהור לקושש קולות באופן אמוציונאלי אין דבר וחצי דבר, מלבד אקט מסוכן, שרק יביא לחוסר יציבות שלטונית תוך הכנסת אלמנט זר, משיטת ממשל שונה לחלוטין.

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:

עו"ד אדיר בנימיני
חבר מועצת עיריית נתניה
דוידוב-בנימיני ושות'
חברת עורכי דין
דיני תעבורה - משפט חוקתי ומשפט מינהלי

 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת אדיר בנימיני

מאת: אדיר בנימיניחוק ומשפט - כללי18/08/18770 צפיות
דיאלוג "קריטון" מתאר דו-שיח זוהי בין סוקרטס, השוהה כאמור בבית האסורים, לאחר שנדון למוות, לבין חברו קריטון. שיחה זו גולשת, בין השאר, לשיח על הצדק מול עוול, והדרך הנכונה להגיב לאי-צדק. קריטון מציע לסוקרטס להימלט מן העונש שנגזר עליו, לאחר שהשומרים שוחדו, וטוען בפניו כי אין זה צודק מצדו של סוקרטס "להפקיר" את חייו, בשעה שניתנת לו ההזדמנות להימלט.

מאת: אדיר בנימיניפוליטיקה 18/08/18405 צפיות
העיסוק המדיני-פוליטי, על פי גישתו של אריסטו היא "האומנות השלטת" על כל האומניות האחרות; ברגע שמקבלים את ההנחה כי העיסוק הפוליטי הוא בגדר מעשה אומנות, הרי שמתוקף כך גם מתחייבת המסקנה שהכישרון לעסוק בתחום, אינו נרכש, אלא בהכרח מולד.

מאת: אדיר בנימיניחברה ומדינה - כללי18/08/18438 צפיות
בתיאוריה הפוליטית שלו, שאף ז'אן ז'אק רוסו, ליישב בין האינדיבידואליזם הקיצוני שבו דגל, לבין השמירה על הסולידריות החברתית. רוסו האמין כי הרגש האנושי הטבעי הוא רגש של סולידריות בין בני אדם שהוא גם הבסיס לחיים בקולקטיב

מאת: אדיר בנימיניספרות18/08/181558 צפיות
האמירה הברורה בנוגע לחוסר האפקטיביות של מדיניות ענישה מחמירה, בשני ספרים קלאסיים: "מכתבים פרסיים" ו"אוטופיה".

מאת: אדיר בנימיניחוק ומנהל14/08/18666 צפיות
ראשי עיר בישראל עושים שימוש במופעי בידור על מנת לקדם את מועמדותם סמוך מאוד למועד הבחירות. כמות האירועים הולכת וגוברת ככל שמתקרב מועד הבחירות. שופטי בית המשפט העליון שעמדו בראש ועדת הבחירות המרכזית ביקרו קשות תופעה זו.

מאת: אדיר בנימינישלטון מקומי01/03/17734 צפיות
בשלהי שנת 2016 חשף העיתונאי, גיא ליברמן, בעיתון "ידיעות אחרונות" מספר מקרים בהם הדיחו ראשי רשויות חברי מועצה מכהנים במועצת העיר של ישובם, תוך ניצול סעיף דרקוני וחסר מנגנוני פיקוח בחוק, המאפשר לראש הרשות להדיח חברי מועצה מכהנים בשל שורה של עילות המנויות בפקודת העיריות. המקרים הללו מייצגים היטב את הכשל המובנה בשלטון המקומי בישראל, המעניק עוצמה גדולה וסמכויות נרחבות מדי לראש הרשות המכהן.

מאת: אדיר בנימיניחברה ומדינה - כללי28/02/17750 צפיות
רבים מאלו המתמודדים ולעתים אף זוכים להגיע לעמדות שלטוניות בכירות, הם בעלי רזומה מאוד עשיר שכביכול יש בו כדי "להכשירם לתפקיד"; בישראל הרקע הצבאי היה בעבר מאוד דומיננטי בכל הנוגע למשרות ההנהגה. סיפורו של הקיסר גלבה מלמד אותנו שכישורים תיאורתיים אינם מספיקים, כפי שההיסטוריה הוכיחה לנו פעם אחר פעם במהלך הדרך מאז ועד ימינו אנו.

מאמרים נוספים בנושא פוליטיקה

מאת: אדיר בנימיניפוליטיקה 18/08/18405 צפיות
העיסוק המדיני-פוליטי, על פי גישתו של אריסטו היא "האומנות השלטת" על כל האומניות האחרות; ברגע שמקבלים את ההנחה כי העיסוק הפוליטי הוא בגדר מעשה אומנות, הרי שמתוקף כך גם מתחייבת המסקנה שהכישרון לעסוק בתחום, אינו נרכש, אלא בהכרח מולד.

מאת: חגי הופרפוליטיקה 10/01/161701 צפיות
הימין מחזיק באידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה שהובטחה לאבות, והשמאל מחזיק באידיאולוגיה של הישמעות לחוק הבינלאומי המורה להשיב שטחים כבושים ולחובה המוסרית שלכל אדם יהיו זכויות בסיסיות, שכוללות גם זכות בחירה וייצוג, אבל אלה ואלה מכופפים את האידיאלים הנעלים שלהם בפני המציאות והריהם ריאליסטים-פרגמטיסטים.

מאת: חגי הופרפוליטיקה 05/07/151761 צפיות
ראשית אומר כי איני חושב שבדברים הבאים אחדש הרבה, שהרי הסכסוך הישראלי-פלסטינאי כה ממשוך שהכול כבר נאמר עליו ותמונת המצב ידועה. ובכל זאת.

מאת: seoeyeפוליטיקה 12/09/141709 צפיות
סיקור פעילותה של רבקה פאלוך בשנים שהיתה יועצת ראש הממשלה שרון לענייני דת .

מאת: אברהם פכטרפוליטיקה 12/12/137150 צפיות
בכנס, במכללה האקדמית נתניה, שעסקה בנושא של החלטת בג"צ, להדיח ראשי עיר מכהנים, עקב חשדות למעשי עבירה שנעברו לכאורה בתפקידם, השתתפו פרופ' פרידמן, שר המשפטים לשעבר, והשופט העליון אליהו מצא לשעבר. שניהם היו בדעה כי בג"צ הלך רחוק מדי, מעבר לסמכויותיו וגילה אקטיביזם שיפוטי מנוגד לחוק הכנסת. לדעתי – כשנוצר וואקום או לאקונה בחוק או איחור וגמגום מצד הכנסת, יכול בג"צ למלא את החור השחור בהתנהלות הציבורית ובמלחמה בשחיתות בפסיקה אקטיביסטית עד לחקיקה בכנסת.

מאת: אברהם פכטרפוליטיקה 16/05/131033 צפיות
שלטון חזק, שלטון בעל יכולת פעולה רחבה ללא סחיטה ואיומים מצד רסיסי מפלגות, הוא לטובת העם עם ארגז כלים דמוקרטי לשלטון יציב. אחוז חסימה של 4% - אינה המצאה רגעית וכבר דנים בסוגיה זו, מזה שני עשורים. חסימה של מפלגות קטנות – אינה פגיעה במיעוט ולא פגיעה בחופש ההתארגנות או הבעת דעה ועמדה. כדי להתמודד ולהשפיע, אפשר להתאחד, אפשר להתאגד ואפשר גם להצטרף כסיעה למפלגות קיימות. משילות טובה ונמרצת – היא גם צורך וגם הכרח.

מאת: ענת רובינרפוליטיקה 29/03/131206 צפיות
מאות לוביסטים פועלים בכנסת. האם פעולתם טובה היא או רעה?

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica