|
"בעודם הולכים אמר רבי יוסי: ודאי כל מה שהקב"ה עושה בארץ הכל הוא בסוד החכמה. והכל הוא כדי להורות חכמה עליונה לבני אדם, כדי שילמדו מאותם המעשים סודות החכמה. והכל הוא כפי שראוי להיות, ומעשיו כולם הם דרכי התורה, משום שדרכי התורה הם דרכיו של הקב"ה".
זו הנחת יסוד מרכזית, בואו ונראה יישומה בימים אלה. נעשה זאת על ידי הצגת אמירות אחדות ואירועים שונים שאולי אין ביניהם כל קשר.
למאמר המלא...
|
|
"שתדע לראות את האור / ולמצוא את האמת / בתוך החושך הגדול". "לראות אור", "למצוא אמת" האם זה מקרי שבוב דילן מקשר ביניהם?
גם בפרשת השבוע, פרשת "רְאֵה", מבקש אלוהים מבני ישראל לראות.
הפרשה נפתחת כך "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". הפתיחה שעושה שימוש בלשון צווי יחיד "רְאֵה" וגם בלשון נוכחים "לִפְנֵיכֶם" מביאה את רבינו בחיי להציג שתי תובנות: א. הראייה הזו, הזיהוי של הברכה והקללה, אינם כישור של יחידים בעלי סגולה מיוחדת אלא יכולת שכל אדם ניחן בה. ב. הראיה הנדונה
למאמר המלא...
|
|
"ברל כצנלסון אמר פעם, כי 'אלמלא ידע ישראל להתאבל במשך דורות על חורבנו... לא היו קמים לנו לא הס, ולא פינסקר, לא הרצל ולא נורדוי... יהודה הלוי לא היה יכול ליצור את ציון הלא תשאלי?', וביאליק לא היה יכול ליצור את מגילת האש'. חיים ארלוזורוב, מהבולטים שבמנהיגי תנועת הפועלים, הגדיר בתחילת המאה שעברה את ט' באב כ'יום האבל הגדול ביותר של האומה. יום אזכרת הנשמות של גורלו'". ובכל-זאת, "רק אצל מעטים מקנן עדיין כאב ממשי על חורבן בית המקדש לפני כאלפיים שנה".
למאמר המלא...
|
|
וזה יופי, לא כן?
האם לא מובן הצורך לפאר בשירה מלהיבה את האל שהציל את העם בראשית התהוותו: "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה' [...] עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ" [2].
האל המפואר המרומם הוא האל שהכניע את האויב את המשעבד האכזר: "מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף: תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן"
למאמר המלא...
|
|
מה מסתתר מאחורי המושג שהפך כל כך פפולרי.
האם מדובר בספורט רוחני ?
שיטה דתית ?
מה זה בעצם יוגה ?
המאמר בא לשפוך קצת אור על הגישה רבת הפנים.
למאמר המלא...
|