כמו הרבה ההמצאות, גם את הדפוס לא ניתן לשייך לתאריך ספציפי או לממציא מסויים. גרסאות מסויימות של מעין בתי דפוס ראשונים היו בסין כבר במאה ה-11. הסינים השתמשו בצבעי שמן שהיו נמרחים על אבן חלקה אשר עליה הוטבע המקור, שיטה הקרויה "ליתוגרפיה". עפ"י רוב, המצאה זו משוייכת לממציא הסיני פי שנג, ומקורה ככל הנראה בשנת 1040 לספירה. ניתן לשייך גם את ליאונרדו דה וינצ'י להמצאת הדפוס, אך יותר מכל, ולמעשה מי שהמציא את ענף הדפוס, היה יוהאן גוטנברג, שהיה צורף, ואשר סלל את הדרך עבור בתי דפוס בכל העולם, הפך להיות למעשה "ממציא הדפוס", ואחראי עקיף להקמת בתי דפוס ראשונים בתקופתו. הוא הראשון שהצליח להביא לידי בתי דפוס המושתתים על טכנולוגיה איכותית וחדשה של ממש. בעקבות חובות כבדים הוא נאלץ למכור את בית הדפוס שלו, אך למרות זאת, המצאתו הובילה לנסיקתם של בתי דפוס רבים אחרים ושינתה את העולם; מבתי הדפוס המיושנים של תקופתו, ועד בתי דפוס דיגיטליים רבים המעניקים את שירותי הדפוס שלהם בימינו אנו.
גוטנברג, שהיה חלוציהם של בעלי בתי דפוס , פיתח עקרונות עבודה שהפכו את תהליך ההדפסה לתהליך זול וקל. לפני כן, ללא בתי דפוס , ספרים היו מועתקים ידנית ע"י נזירים. כך קרה שהכנסייה למעשה שלטה במידע המועבר להמונים. חופש הפעולה של בתי דפוס רבים שהוקמו באותה תקופה הביא לידי כך שלא היה יותר מונופול של הכנסייה בתחום זה. אחד הספרים הראשונים שהודפס, למשל, היה התנ"ך, ספר שלפני כן לא היה נגיש להמונים. תקופה זו היתה למעשה תקופה בה בתי דפוס הפכו נפוצים יותר ויותר. בתוך פרק זמן של כ-50 שנה, עלתה כמות הספרים המודפסים ע"י בתי דפוס באירופה ממאות בודדות לכחצי מיליון! התפתחות חסרת תקדים בהיקפה.
בתי דפוס היו למעשה הזרז להפלתן של אימפריות לאורך ההיסטוריה. בתי דפוס שהוקמו ברחבי כל אירופה אמנם עזרו גם לשלטונות, אך יותר מכל תרמו לאזרח הקטן. המהפכה הביאה לעלייה ברמת חייהם של האזרחים, ולכך שהידע שלהם ומנת המשכל שלהם, צמחה באופן משמעותי, ולראשונה יכולים היו לרכוש כישורי קרוא-וכתוב. ספרי לימוד ועיתונים הפכו נפוצים בזכות בתי דפוס אלה, והם היו סמל למהפכנות אמיתית בחברה. הם הוקמו למען חופש הביטוי ובשמו פעלו.
מהפכות רבות החלו ע"י הפצת מנשרים וכתבי דעות (מעין פשקווילים) שנתלו ברחוב. בעליהם של בתי דפוס הפכו למוקד לאיומים מצד השלטונות שניסו להרסן את זעם ההמון. בתי דפוס בימינו, ימי העידן הטכנולוגי, כבר אינם מחזיקים באופן בלעדי בשליחות החברתית בה החזיקו לפני כמה מאות שנים, ועם זאת, הסמליות עדיין נותרה צרובה בהם ובבעליהם. בתי דפוס אלה ממשיכים להוות סמל לחירות ולחופש הביטוי.
לעוד מידע מומלץ ראו גם : בתי דפוס בישראל למוצרי פרסום