החברה הישראלית בנויה ממיליוני פרטים, אשר כל אחד מהם מחזיק באמונות, דעות ומערכת ערכים אינדיבידואלית וייחודית.
דבר אחד ניתן למצוא אשר בוודאות משותף לכל אותם מיליונים, אולפחות לרובם המכריע – רובם ככולם מעוניינים לראות את החברה שלנו מתקדמתלמקום טוב יותר, בו הכלכלה משגשגת, חופשו וזכויותיו של הפרט נשמרים באופןמושלם, שורר שלום בין כל העמים השכנים לנו וכולם חיים באופן רגוע ונינוחיותר, תוך ציפייה לעתיד וורוד אף יותר.
נשמע כמו חלום בלתי מציאותי? ובכן, אל לנו לאבד תקווה. בעזרתהכוונה נכונה ממוסדות השלטון, התמונה שתוארה כאן הינה ברת השגה ועשויהלהיות מציאותית לחלוטין.
הדרך להגיע לשם, מתחילה בחינוך ובלימודים של הציבור הרחב. כברכיום, מספר בוגרי האוניברסיטאות והמכללות הזכאים לפחות לתואר ראשון הינועצום בהשוואה לעבר. כיום, לימודים גבוהים נכנסו למסלול הקבוע של צעיריישראל, וטוב שכך. בין אם מדובר בלימודי משפטים, לימודי מנהל עסקים, מדעיהמחשב או אומנות – כמעט כל ישראלי צעיר אשר מסיים את שירותו בצבא (ואתהטיול הנכסף בעולם..) פונה לרכישת תואר ראשון.
ובכן, מצב זה טוב, בטח בהשוואה לעבר, אך עדיין ישנה דרך ארוכהלהתקדם בתחום זה. בהשוואה למדינות מערביות אחרות, עולם החינוך הישראלילוקה בפגמים רבים. מעבר לתקציבים הדלילים והמדלדלים המוקצים למוסדות להשכלהגבוהה, הבעיה הגדולה היא כי בני המעמד הנמוך, אלו אשר מוגדרים כ"עניים",אינם זוכים להזדמנות שווה ואמיתית לרכוש השכלה גבוהה ובכך אולי להתחילולצאת ממעגל העוני.
על המדינה להפנות יותר תקציבים לתחום זה, גם על מנת להעלות אתרמת המוסדות להשכלה גבוהה, וגם על מנת לאפשר למעוטי יכולת ללכת ולרכוששכלה ומקצוע, וכך להפסיק בעתיד להיות "מעוטי יכולת".
ניתן למצוא בישראל צדדים חיוביים רבים בעולם החינוךוהלימודים, כמו כאמור האחוז הגבוה יחסית של בוגרי תואר ראשון בשניםהאחרונות. אם נשכיל לקחת דוגמה ממדינות אחרות בעולם דוגמת שבדיה וגרמניה,נוכל להביא את ישראל לקדמת הבמה בכל הנוגע לחינוך גבוה, וחינוך הינו כאמורהמפתח להתקדמות החברה, ולהפיכתה לחברה נאורה, משגשגת וטובה יותר, בה הרווחהשל כולם גדולה יותר.
התמונה האופורית שציירנו קודם הינה בהחלט ברת השגה. מכאן צריך הרבה רצון ויכולת התמדה על מנת לעמוד במשימה.