התופים החלו את דרכם בעולם המוסיקה גם ככלי נגינה המשתתף בטקסים של השבטים באפריקה.
אך גם ככלי מוסיקלי המשמש לתקשורת והעברת מסרים בין אנשי השבט ובין שבטים סמוכים.
המוסיקה הלטינית, שהתפתחה משילוב של מוסיקה אפריקאית ומוסיקה של ילידי אמריקה הדרומית, הפכה לפופולרית מאד ברחבי העולם.
הסמבה של ברזיל, מוסיקה קובנית, סלסה ורגאיי פופולרים היום מאד ומשפיעים רבות על המוסיקה המערבית הקלה.
כאשר מאזינים למוסיקה לטינית ממדינות שונות, נוצר רושם ראשוני שהמוסיקה בעצם זהה וכוללת את אותם
מקצבים, תופים וכלי הקשה.אך לא כך הדבר.
סמבה של ברזיל
הסמבה של ברזיל שפופולרית כיום בכל העולם מנוגנת על ידי הרכב שלם של מתופפים, נגנים ורקדנים.
תופים וכלי הקשה שמנגנים את הסמבה הם :
פנדרו – תוף מסגרת עם מצילתיים שמנגנים בו עם הידיים והאצבעות.
טמבורים – תוף מסגרת ללא מצילתיים שמנגנים בו עם מקל.
רפיניקי – תוף בעל עור כפול שנושאים אותו על הכתף ומנגנים בו עם מקלות. הצלילי שלו מזכיר את תוף ה טימבלס במוסיקה הקובנית.
קאישה - תוף צעידה ( כמו תוף סנר פיקולו) שנושאים אותו על הכתף ומנגנים בו עם מקלות.
סורדו - תוף צעידה גדול ( כמו טם טם גדול במערכת תופים) שנושאים אותו על הכתף ומנגנים בו עם מקל ביד אחת . כאשר רוצים צליל סגור שמים את היד השנייה על עור התוף ומנגנים עם המקל.
ה סורדו מייצר עבור הרכב הסמבה את הצלילים הנמוכים ( צלילי ה באס), לעומת ה- קאישה, ה רפיניקי, הטמבורים ופנדרו שמייצרים את הצלילים הגבוהים.
קויקה – תוף ייחודי הבנוי מעור יחיד שעליו מנגנים. בתוך גוף התוף יש בד לח שמצמידים לעור מהצד הפנימי
שלו. כאשר מנגנים בתוף אפשר לשנות תוך כדי התיפוף את הטון שלו וכך לנגן מלודיות מיוחדות.
אגו גו – פעמוני מתכת שהמקור שלהם הוא באפריקה. 2 או 3 פעמונים בגדלים שונים עם טון שונה המחוברים יחד. כאשר יד אחת מחזיקה את הפעמונים ויד שנייה מנגנת עם מקל מלודיות קצביות.
גאנזה – שם כולל לכל ה שייקרים שמנגנים בסמבה של ברזיל.
הסמבה של ברזיל מנוגנת בדרך כלל בפורמט של מצעד / תהלוכה ולכן הנגנים נושאים איתם את התופים וכלי ההקשה ומנגנים תוך כדי צעידה וריקוד.
מוסיקה קובנית
המוסיקה שהתפתחה ב קאריביים- קובה, האיטי, פורטו ריקו, ג'אמייקה. הושפעה כמו המוסיקה מברזיל גם משורשים אפריקאים וילידי דרום אמריקה. אך כשמאזינים היטב למוסיקה שמגיעה מהקאריביים מבינים שהיא שונה מ הסמבה והקפוארה של ברזיל.
בקובה ובפורטו ריקו התפתחה מוסיקת ה סלסה.
בג'אמייקה התפתח ה רגאיי.
תופים וכלי הקשה פופולרים במוסיקה של הקאריביים
קונגס – תוף גדול שגוף שלו הוא בצורת קונוס. עליו מתוח עור כאשר התיפוף בו הוא באמצעות הידיים.
ה קונגס קיים במגוון גדלים כך ובשל כך במגוון טונים ולכן מתופף קונגס יתופף בדרך כלל ב- 2 תופי קונגס בגדלים ובטונים שונים ואף ביותר.
בונגוס - ה בונגוס הוא ה 'אח הקטן ' של הקונגס. זהו בעצם זוג תופים קטנים המחוברים יחד.
2 התופים הם בגדלים שונים ומייצרים טונים שונים.
הבונגוס בדומה לקונגס מנוגן באמצעות הידיים אך גם עם האצבעות ומייצר טונים גבוהים לעומת הטונים הנמוכים והביניים של ה קונגס.
טימבלס- תוף מתכתי המזכיר את תוף ה סנר בצעידות ובמערכת תופים.
אך ב טימבלס יש עור מתוח רק בצידו האחד של גוף התוף. התיפוף בטימבלב מתבצע באמצעות זוג מקלות . כאשר ישנם מקצבים שבהם יד אחת מתופפת על העור עצמו ויד שנייה מתופפת על המסגרת המתכתית של גוף התוף.
ה טימבלס הוא תוף בעל עוצמה ונוכחות מוסיקלית ומשמש מעבר לנגינת מקצבים גם כתוף לנגינת סולו.
אגו גו - כמו ב סמבה של ברזיל. פעמון מתכתי הבנוי מ 2 או 3 פעמונים המחוברים יחד.
פעמון פרה – פעמון מתכתי יחיד שמנגנים בו עם מקל. משמש בעיקר למקצבים בסיסיים במוסיקה הלטינית ופחות לנגינה של מלודיות כמו פעמון ה אגו גו.
קלאווה – ה קלאווה הם זוג מקלות עשויות עץ המפיקים צליל על ידי הקשה של מקל אחד בשני.
הקלאווה משמש לנעילת הקצב במוסיקה הקובנית. כלומר מנגנים בו מקצב קבוע של 3 מכות ו 2 או ההיפך 2 מכות ו 3. כדי ליצור קצב בסיסי שעליו ינוגנו שאר המקצבים של התופים וכלי ההקשה והמלודיה עצמה.כמו ב : סלסה, רומבה, מרנגה וכו'.
גווירו - כלי ייחודי מקבוצת ה שייקרים. מדובר בכלי בצורת קונוס העשוי עץ או פלסטיק.
בגוף הכלי ישנם חריצים. הנגינה בו מתבצעת כך שהכלי מונח בתוך כף היד כאשר היד השניה מחזיקה מקל ועוברת על החריצים שבגוף הכלי בתנועה מישורית כמו גירוד.
מארקס- סוג של שייקר.
שייקרה – סוג של שייקר שמקורו באפריקה. מדובר ב שייקר יחסית גדול בצורה של כד שעוטפת אותו רשת של חבלים עם חרוזים. הנגינה ש שייקרה היא גם על ידי נענוע של הכלי בדומה לשאר השייקרי אך גם על ידי טפיחה בתחתית הכד להשגת צליל שייקר נמוך ( באס).
מוסיקה לטינית – ספרדית
מי לא שמע על ה פלמנקו . סגנון מוסיקלי לטיני ספרדי המלווה בריקוד מרהיב.
במוסיקה הספרדית נפוצים מגוון של תופים וכלי הקשה לטיניים אך הייחודים ביותר הם :
קחון - תוף ייחודי במראהו הבנוי בצורה של תיבה מלבנית מעץ. בחזית התיבה יש עץ דק ( דיקט)
כאשר התיפוף בקחון מתבצע כך שהמתופף יוש עלי ומכה בידיים או במקלות בדיקט.
הקחון התפתח על ידי עבדים אפריקאים שהובאו לדרום אמריקה . והוא נפוץ מאד במוסיקה הקובנית.
בשנות ה – 70 של המאה ה-20 הפך ה קחון להיות פופולרי מאד גם ב פלמנקו הספרדי.
קסטנייטות - כלי הקשה פופולרי במוסיקה הספרדית ובעיקר בפלמנקו.
מדובר בעצם ב זוג של קעריות עץ קטנות המחוברות אחת לשנייה בחוט.
הצליל של הקסטנייטה מופק על ידי הקשת 2 הקעריות זו בזו.
כיום ניתן להיחשף למגוון גדול של תופים לטיניים במסגרת מופעים של מתופפים והפעלות קבוצתיות של מעגל מתופפים.