הערב ירד, הצללים התארכו, צל ערימות הספרים דמה לביניינים רבי קומות בעיר הגדולה.
לפתע נדלקו האורות בכיכר. אורות רבי עוצמה שהאירו עשרות דוכנים עליהם מונחות, ערימות ערימות של ספרים . זה לצד זה מונחים דברי שירה, רומנים, ספרי בישוול וגם מעט ספרי לימוד.
כל בעל דוכן מסדר את הספרים, כך שימשכו את עינהם של הרוכשים הפוטנציאליים, הערמות דומות למסדר של פלוגה ממושמעת. כל מחלקה שורותיה מסודרים בקפידה.
רק בפינה, נראים דחויים, שכוחים ומבויישים, מונחים כלאחר יד, שני ספרי לימוד באנגלית.
מועברת אליך התחושה כאילו אתה משוטט בשוק ורואה כיצד הירקן מסדר את ערימות המלפפונים והעגבניות כך שהסחורה היפה והטרייה תהיה בראש הערימה ותרקוץ לקונה - "בוא תמשש אותי ואחכ תקנה אותי", רק ספרי הלימוד מוסתרים או מונחים מאחורי הערימות, כאילו הם חשים שאותם יקנה רק מי שחייב לקנות אותם.
בניגוד לשוק, בו מכריזים המוכרים על סחורתם בקולי קולות, יריד הספרים בשבוע הספר העברי הוא מקום סולידי. רק הכותרות של חברות ההוצאה לאור זועקות את מרכולתן ולידן שלטים המעידים על אחרזי ההנחה, כאילו פיתוי - "בואו קבל אותנו במחיר מוזל 1+1"
מי שיטה את אוזניו וליבו, ישמע מעבר להמולת ההמונים,את תחנוני הילד, האוחז באמו ומבקש - "אמא אני רוצה את הספר - סבא אליעזר"! מי שיקשיב היטב, ישמע את הספרים מתלחשים ומספרים את רגשותיהם.
ערימה גבוהה, רחבה משופעת בספרים רבים עבי כרס, עטופים בכריכות קשות וצבעוניות - אילו ספרי בישול ואפיה. לוחש ספר הפשטידות (זהו ספרי לימוד איך להצליח להכין פשטידה מכל מה שנשאר לך במקרר) לספר הקינוחים - "אלוהי המילה הכתובה, אני מתחנןבפניך שהאישה השמנה שעומדת לידינו לא תמשש אותי באצבעותיה השמנוניות, אני מקבל פריחה וכתמים מהנגיעות שלה".
ערימת ספרי השירה, הרבה יותר נמוכה וצנועה. פורמט הספרים קטן יותר, הכריכה רכה בדרך כלל ולא צבעונית ומרהיבה במיוחד.
לוחש ספר שירי רחל לספר שירי לאה גולדברג - "רואים שיש לך השנה יום הולדת 100, מתעניינים בך הרבה יותר מאשר בי. היום הצעירים כבר לא רומנטיקנים כדי לקנות ספר שירה לבחיר/ בחירת לבם, היום הם קונים זה לזו טלפון נייד דור 4."
ערימת ספרי המקור העבריים, התנשאה כהר והטילה צל ענק על כל סביבותיה. המוני נשים התגודדו לידה, כשהן מעלעלות וקונות- כדי שתוכלנה להיות אין בשיחת הסלון יום שישי הקרוב.
בזריזות דעת אומר מאיר שלו לנעמי רגן - "בקצב הזה של מכירות, לא ישאר כאן שום רומן".
בקצה הדוכנים במקום פחות מואר ובולט, מונחים להם נכלמים, מסודרים בטור עוכב, מספר ספרי לימוד. איש לא ניגש אליהם, אף ילד לא טורח לזרוק בהם מבט.
"חכו חכו"! לוחש ספר המולדת לספר ההיסטוריה "תראה איך בסוף הקיץ הם כולם ירוצו לחפש כדי לקנות אותנו, אנחנו לא צריכים ירידים - אותנו, את ספרי הלימוד יקנו לקראת פתיחת שנת הלימודים כי אנחנו ממש כמו הלחם - מצרך יסוד!"