כאן נביא את האמונות הטפלות הנפוצות ביותר:
1. מסוכן להחזיק כלב בבית כיון שהוא נושא מחלות.
נכון שכלבים עלולים להדבק במחלות, מעט מאוד מחלות של כלבים יכולות להדביק בני אדם והן: כלבת וסוגי תולעים. ילדים יכולים להדבק במחלות הרבה יותר מילדים בגן או בבית ספר. כלב מחוסן וחופשי אינו מהווה סכנה לבריאות בני הבית, כולל תינוקות.
החוק קובע של כלב מגיל 6 חודשים צריך לקבל חיסון נגד כלבת, אחת לשנה. לגורים יש טיפול נגד תולעים מגיל 10 שבועות, אחר כך הם צריכים לקבל שוב טיפול נגד תולעים בגיל 4 חודשים, וכל 6 חודשים.
2. כלבים גזעיים אפשר לאלף ומעורבים קשה יותר כי הם טיפשים.
לכלבים גזעיים אין מנת משכל גבוה יותר, בבריטניה יותר מ 50% מהכלבים הנחיה המאולפים למען העיוורים, הם כלבים מעורבים, ואילוף מסוג זה אינו יכול להתבצע עם כלב טיפש. ובכלל אין דבר כזה כלב טיפש.
3. כלבים וחתולים הם אויבים מטבעם.
אפשר לגדל כלב וחתול ביחד כשאחד מהם היה צעיר יותר כשהגיע לבית. ככל שיהיו צעירים יותר יתרגלו מהר יותר אחד לשני. כשהם מבוגרים בלי ניסיון הדבר יהיה קשה.
4. כלב הוא חיה טמאה ואסור ליהודי להחזיקו בביתו.
הדת היחידה האוסרת על האדם להחזיק בכלב היא דת האיסלם. דת ישראל אוסרת על יהודי שומר מצוות להתפלל בחדר, בו מצויים בעלי חיים, וזאת כדי שלא תוסח דעתו מתפילתו. איסור זה הוא גם בסיס למנהג, לפיו אין גברים ונשים מתפללים ביחד. פקינז, רועה קווקזי או כל כלב אחר, סוסים, חמורים, חתולים גמלים וכדומה, הן חיות טמאות לפי ההלכה, אולם מעולם לא העלה איש על דעתו כי אסור ליהודי לרכב על סוס או לחרוש בחמור. ואין הבדל אם יש עכברים בבית או כלב בבית שניהם טמאים. יסודה של דעה זו הוא הנוהג המוסלמי, השולט במדינות רבות אשר מהן עלו יהודים רבים, ואין לה כל יסוד בדיני ישראל.