ישנם מינים רבים של ציפורים ובעלי כנף המגיעים באמצעות האדם אל שטחים חדשים.
מינים אלו קיבלו את הכינוי : פליטי תרבות. כלומר זנים שהאדם העביר עמו ,והם ברחו ממנו אל שטחים שלא היו בהם קודם.
אחת הדוגמאות הבולטות ביותר היא תוכי הדררה.
הדררה ניזונה בעיקר בזרעים ופירות ונחשבת למזיק חקלאי בעייתי. עם התבססות האוכלוסיה בארץ הדררה הוכנסה רשמית לרשימת ציפורי ישראל.
תוכי זה הגיע לארצנו כציפור נוי כבר משנות ה-70, ברח מן הכלובים ופלש לשמי ישראל.
היותו אינו קשור למאזן האקולוגי של האזור הקנה לו יתרון בכך שאין לו אויב טבעי.
עובדה זו, בשילוב אקלים דומה לאקלים הטרופי ממנו בא, חיזקו את הדררה ואת התפשטותו.
כיום קיימות להקות בנות מאות פרטים ללהקה השוכנות ומקננות בשטחים נרחבים בכל הארץ.
הפלישה של הדררה בשטחי הארץ היתה בשלבים די ברורים, לראשונה משנות ה70 בשטחי השרון,
כדי להבין את גודל האירוע מספיק להרים עיניים לשמי ישראל או להקשיב לציוצים.
בתחילה היוה הדררה אירוע נדיר ופתאום תוכי עובר ומשמיע קריאות, כיום קיימים שטחים נרחבים בהם מקננים להקות בנות מאות פרטים המתכנסות ללינה, ברוב המקרים הלהקות הן רעשניות במיוחד וקשה לפספס אותן.
השתלטותן של הדררות על השטחים העלימה במקצת מינים טבעיים אחרים כגון העורב, והבולבול והם נהיו פחות שכיחים, זו אחת הבעיות עם פליטי תרבות ללא אויב טבעי.
יש הרואים את התופעה כשלילית ומזיקה, ויש כאלו הסבורים כי ניתן לראות בה שינוי מרענן,
זה עניין של נקודת מבט.
בארץ קיימים המון מגדלי מינים שונים של ציפורים לנוי, גם הדררה היה כזה עד שברח והשתלב בנוף של כולנו.
יש הרואים במושג פליטי תרבות ביטוי לא נכון ומשתמשים במושג "ציפורים פולשות"
לפי ד"ר מאיר ברק ממכון ויצמן הביטויים הם זהים ומתארים את אותה התופעה, כך שניתן להשתמש הן בזה והן בזה.