בשנת 1975 הביא יאיר צברי כ- 1000 תוכים מסוג דררת קרמר, המוכר לנו כיום בשמו המוטעה והסתמי, דררה ירוקה, או אפילו רק דררה.
התוכים, חיכו בהסגר בתחנה ברמלה לשחרור כמקובל לבעלי חיים המיובאים כחוק מארצות רחוקות..
באחד הלילות נפרץ על ידי שני פורעי חוק הכלוב בהם הוחזקו התוכים.
בבוקר הגיעו יאיר צברי ואנשי התחנה וחזו במאות פרטים חגים מעל ומסביב לתחנה.
מאז, התוכים ברחו פלשו ולמדו להסתגל ביתר קלות לסביבה החדשה.
היום קשה מאד שלא להיתקל באזורים רבים מצפון ועד הדרום באותם תוכים ירוקים יפיפיים, קולניים במיוחד, בשעות בן הערביים בהם הם מתאגדים לקראת לינה.
איך נזהה את דררת הקרמר (מהויקיפדיה):
לדררת קרמר יש גוף קטן, צבעה ירוק בהיר וזנבה ארוך, עם מדרגות. אורכה הממוצע הוא 41 סנטימטרים, מתוכם 23 סנטימטרים אורך זנבה. אורך כנפיה 15 - 17.5 סנטימטרים, ומוטת הכנפיים היא 34 - 39 סנטימטרים. חלקו העליון של מקורה אדום והתחתון שחור. לזכר הבוגר צווארון שחור בין הסנטר לצדי הצוואר. בעורף הוא נעשה ורוד בהיר. לצעירים יש נוצות זהבהבות, המקורים אדומים והזנב ארוך.
מין הדררות הירוקות נחשבות פליטי תרבות, אז מהו פליט תרבות?
מושג זה בדרך כלל נועד לתאר ברוב המקרים צמחים, אך משתמשים בו גם כדי לתאר בעלי חיים.
אותם בעלי חיים אשר הובאו על ידי האדם, או באופן אחר שאינו טבעי מארצות המוצא.
המין מתפתח באזור החדש והלא מוכר כאילו היה שם בן בית.
אחד הדברים אשר משנים לפעמים ללא היכר את הסביבה, שכן לאותו מין אין אויב טבעי, או שבנמצא צמח אשר מהוה מזון לאותו המין,
בהרבה מקרים אותם מינים פולשים גם דוחקים זנים שונים או בעלי חיים אחרים עד כדי הכחדה, דבר זה מסוכן כאשר מנסים לשמור על מאזן אקולוגי טבעי והוא נהרס באופן כזה שלא ניתן לחזור לאחור ולתקן.