מאז תחילת העשור הנוכחי יודע עולם הקעקועים ימים של עדנה כפי שלא ידע מעולם. אם בעבר הרחוק קעקועים נחשבו כבעלי קונוטציה שלילית ויוחסו לפלגים מאוד מסויימים באוכלוסייה דוגמת מלחים או חברי כנופיות, הרי שכיום קעקועים הם חלק בלתי נפרד מתרבות המיינסטרים ונחשבים זרם אומנותי פופולרי לכל דבר ועניין.
מאמר שהתפרסם לפני מספר חודשים בכמה עיתונים אמריקאים (כולל סקר משנת 2006) גרס כי אחד מכל ארבעה אמריקניים בגילאים שבין 18 עד 50 נושא על גופו קעקוע אחד לפחות. בישראל הנתונים אמורים להיות דומים או אפילו גבוהים יותר, אם לא מביאים בחשבון את האוכלוסיה החרדית או הערבית.
על פי אתר דפי זהב, יש בישראל 79 מכוני קעקועים. אם נחלק את המספר הזה במספר התושבים המוערך בגילאים שבין 18 עד 50 נקבל מכון קעקועים אחד על כל 25,000 תושבים בערך. מספר גבוה לכל הדיעות עבור תחום שעד לא מזמן נחשב לנחלתם של משוגעים לדבר בלבד. על פריחתו של התחום יעידו גם מגוון תוכניות טלוויזיה הממסקרות את תחום הקעקועים. חלקן, דוגמת מיאמי אינק, אף שודרו ומשודרות בערוצים ישראליים שונים. הקעקועים מקבלים חיזוק נוסף גם מתוכניות טלוויזיה אחרות המשודרות בערוצים כגון MTV ואשר מרבות להראות כוכבי פופ וקולנוע מעוטרים בכתובות קעקע. אייקונים תרבותיים פופולאריים כמו דיייויד בקהאם מהווים מושאי הערצה בתוכניות האלה והקעקועים שלהם זוכים לאזכורים תכופים בכל מדורי הרכילות, אתרי האינטרנט ותוכניות הטלוויזיה.
האם קעקוע זו אומנות?
אמני קעקועים נקראים כך כי הם יוצרים ציורים שנשארים לנצח (אם כי תעשיית מכוני הסרת קעקועים משגשגת היום בזכות אמני קעקועים שנויים במחלוקת או בגלל החלטות שגויות של מקועקע כזה אחר).
השאלה האם מקעקע מסויים הוא אמן או סתם איש מקצוע קשורה בעיקר לאיכות העבודה ויכולת האיור של כל מקעקע. חשוב להבין, רוב הקעקועים נעשים בתוך קווים תחומים ומילוי צבעים בתוך הקווים האלה – לא שונה מהותית מציורי ילדים אף כי מצריך טכניקה עדינה ומדוייקת בהרבה. מספר המקעקעים שמציירים בסגנון הנקרא יד חופשית הוא אפסי, ומרביתם פשוט אינם מוכנים לקחת את הסיכון. לכן, עבור מרבית המקעקעים ועבור מאמר זה, קעקוע אנשים זו לא אמנות אלא מיומנות.
יש קעקוע ויש קעקוע
למרות שקעקועים נפוצים היום יותר משהיו אי פעם, החברה הישראלית מוכנה לקבל אותם רק בגבולות של טעם טוב. הטעם הטוב, על פי הישראלי הממוצע, הוא קעקוע באזור שניתן לכיסוי ולהסתרה בקלות (דהיינו לא קעקוע בצוואר, פרק היד או חלק גוף אחר שקשה להסתיר). ספר הקודים הבלתי כתוב הזה קובע כי קעקוע בעל מידות קטנות באזור חבוי הוא מקובל וקביל חברתית, בעיקר עבור נשים, אבל עדיין נושא קונוטציות שליליות מהותיות כאשר הוא בעל גודל חריג או מופיע בחלק גוף גלוי (אצל נשים וגברים כאחד). לקעקועים כאלה יש השלכה רבת משמעות על יכולת התעסוקה של בעל הקעקוע ועל הדימוי שלו ברחוב הישראלי.