תפילין שלי
לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שנפגשנו, אני והתפילין שלי. לא גדלתי בתור אדם דתי, למעשה לא הכרתי את המושג תפילין עד שנפגשנו לראשונה. נולדתי ברוסיה, בעיר שנקראת קישינב, הנמצאת על הגבול עם רומניה, מעולם לא שמעתי על תפילין. הייתה קהילה יהודית בעיר, אך בתור ילד, תפילין זה לא מה שעניין אותי.
השנים עברו והילדות השמחה נצבעה בצבעים לא נעימים של התבגרות במדינה שבה יהודים נחשבים לאזרחים סוג ב". קשה להיות אזרח סוג ב", התחושה היא שמקפחים אותך ואתה אפילו לא מבין למה. בכל העיתונים דיברו על כמה היהודים רעים ועושים נזק לכלכלה הרוסית.
יום אחד, בגיל 8 חזרתי הביתה ומצאתי את אבי יושב עם אנשים הלבושים שחור, עם כובעים שחורים, חוטים לבנים בצבצו להם מהמכנסיים והיו להם פאות ארוכות בצידי הראש. לאחר שיצאו, שאלתי את אבי מי הם היו? אלה רבנים גדולים מישראל, הם רוצים לעזור לנו לעלות לישראל, למדינת היהודים. לא שאלתי למה, בתוך תוכי הבנתי שרוסיה זה לא המקום בשבילנו.
לא אלאה אתכם בסיפור העלייה, רק אגיד שזה לא היה פשוט, באף מקום לא אוהבים זרים ובמיוחד זרים שבורחים. הגעתי לישראל, אך לא הרגשתי שייך. ברוסיה הייתי יהודי, בישראל קראו לי רוסי. לא הבנתי מה מיוחד בלהיות יהודי.
הסוכנות היהודית ארגנה מסע לכותל לכל ילדי העלייה שהגיעו ביום שלי. הגענו לכותל, שני אוטובוסים של ילדים מבולבלים, הסתכלתי על הכותל הנצחי ובהיתי בו דקה ארוכה. לפתע ניגש אלי אדם זקן, שהושיט לי שקית שחורה ומרופטת של תפילין, שם לי יד על הכתף ואמר: "התפילין האלה היו שייכים לאדם זקן וחכם שהלך לעולמו, לפני שהוא מת, הוא אמר לי: "קח את התפילין שלי לרחבת הכותל מחר בבוקר, תן את התפילין למי שתרגיש, שהתפילין קוראים לו". זה בדיוק מה שהוא עשה. התפילין קראו לי, הם באו אליי, כנראה שהתפילין הרגישו שאני זקוק להכוונה ורוחניות.
לקחתי את התפילין ממנו, אמרתי תודה, הוא חיבק אותי, אמר משהו באידיש, הסתובב והלך. התפילין נשארו איתי. הייתי די המום מכל מה שקרה, אבל במצב רוח מעולה. חיבקתי את התפילין חזק, הסתכלתי סביבי, ראיתי את מאות האנשים סביבי, שכולם מחזיקים תפילין כמו שלי בדיוק, מתפללים מול הכותל. רציתי גם. הלכתי מהקבוצה, נכנסתי למתחם הכותל, חיבקתי את התפילין ונשענתי על קיר הנצח עם הראש.
ואז זה קרה, לא יודע איך להסביר את זה בדיוק, אבל כל האנרגיה של לא יודע בדיוק מה, זרמה בתוכי והציפה אותי באהבה ושייכות. קשה להסביר משהו לא מוחשי, אך שם, בעודי מחבק את התפילין, נשען על הכותל הבנתי מה זה אומר להיות יהודי, מה המשמעות של זה, הנטל והעונג ומה התפילין מסמל לעם ישראל. מיותר לציין שלא היה לי מושג מה עושים עם תפילין, אך לא היה לזה משמעות.
חזרתי לקבוצה אדם שונה לחלוטין, הכי מצחיק שמאוחר יותר בטקס, חילקו לכולם תפילין, רק לי, כבר היה אחד.