גירושין
מהי ההגדרה המדויקת של גירושין? אני לא באמת יודע, אבל נראה לי שהיא אמורה להיות גיהינום עלי אדמות. אם יש דבר שאף אחד לא צריך לעבור בחיים זה גירושין. לאף אחד לא מגיע לעבור את הדבר הזה. למרות כל ההקדמה הדרמטית הזו, אחוז הגירושין בישראל נמצא בעלייה מתמדת כל הזמן, בתל אביב עיר הבירה הלא רשמית של מדינת ישראל אחוז הגירושין מגיע ל50 אחוז מהנישואין. אין פה טעות דפוס בכלל: 50 אחוז מהנישואין, זה אומר שמכל שני זוגות שמתחתנים היום, זוג אחד ייפרד ויחווה גירושין.
איך דבר כזה קורה? איך יכול להיות שאחד מכל שני זוגות מתגרש? מה קרה לנו בתור חברה שהמצב הגיע לזה? כמובן שכמו בכל נושא מסובך התשובה היא לא פשוטה בכלל, אני אנסה לענות על לפחות חלק מהתשובה כדי לנסות לסביר את התופעה הזו של הגירושין:
1. אני ולא אנחנו מובילים לגירושין- אם בתחילת קום מדינת ישראל, התרבות הייתה אנחנו על פני האני, הקבוצה היא השלם ואני רק בורג קטן אחד מתוך הקבוצה, היום המצב הוא שונה לחלוטין, היום אני זה יחידה נפרדת ועצמאית לחלוטין, שצרכיה באים קודם ורק אחר כך כל השאר. ברגע שהאני מגיע קודם, כל דבר שמפריע לאני שלי, הוא עילה טובה להתרחק ממנו, אם אשתי, בעלי או ילדיי מפריעים לאני שלי, אולי גירושין זה הפיתרון- העיקר שאני ארגיש טוב.
2. הרגשות התחילו לקבל תפקיד בעינינו- אם לפני שנים לא רבות התא המשפחתי, המסורת והצורך האוטומטי במשפחה היו ברירת מחדל או אפילו הברירה היחידי שיש, היום המצב הוא שונה, אני מרגיש דברים, לרגשות שלי יש משמעות. ברגע שנותנים לרגשות לשלוט במעשים, זה מוביל לתוצאות קיצוניות, שאחת מהן היא גירושין הרי המרגיש דוחף לפעולות ולא להימנעות מפעולות.
3. תרבות השפע- בטח כבר האשימו מלא דברים על תרבות השפע, אבל גם כאן היא באמת אשמה, הרי השפע הופך אותנו למנוונים, פחות מרוצים וכל הזמן רוצים עוד ועוד דברים מיותרים. ברגע שאנו מחפשים עוד ועוד דברים, גם חיי הנישואין כבר נראים משעממים, הרי יש כל כך הרבה פיתויים בחוץ, למה להסתפק בגבר אחד או אישה אחת, יש כל כך הרבה אחרים/ אחרות בחוץ.
לדעתי, אלו פחות או יותר הסיבות המרכזיות שהובילו לגירושין בקצב שאני מכיר אותם היום. השאלה היא האם יש משהו לעשות כדי לעצור את תופעת הגירושין. שאלה טובה מאוד.