תופעת חילופי זוגות מוגדרת כ"ההסכם בין הבעל לאישה לקיים יחסים מיניים עם אנשים אחרים, בהקשרים בהם שניהם עוסקים בהתנהגות מהסוג הזה באותו הזמן ובדרך כלל באותו מקום" (Walshok, 1971). מה שקריטי להגדרה זו היא ההסכמה ההדדית, הידע ואת אישורם של המשתתפים (Smiths, 1974). שמות אחרים לסווינגינג הם חילופי חברים, חילופי זוגות, חילופי נשים, מפתחות, חילופי פרטנרים, סקס משותף בנישואין וסקס קבוצתי.
סקירה ספרותית מראה שקיימים מספר מחקרים שתועדו בנושא. מתוך 19 מקומות סימוכין, רק שלושה עושים שימוש בראיונות (O'neills, 1970: Bell, 1971: Henshel, 1973). ארבעה מתוכם עושים שימוש בשאלונים (Athanasiou, 1970, 1973: Schupp, 1970/71: Denfeld, 1974), ושלושה עושים שימוש הן בראיונות והן בתצפיות על משתתפי חילופי זוגות ( Bartell, 1970: Palsons, 1972: Varni, 1974). Gilmartin (1974ת 1975) עושה שימוש הן בשאלונים והן בראיונות בעוד ש- Smiths (1970,1974) ו- Symonds (1971) מבססים את מחקריהם על שאלונים, ראיונות, תצפיות, נוכחות במקומות מפגש והתכנסויות, ודיונים עם מארגנים של קבוצות חופש או של מנהלים של מועדוני לילה. המחקרים האחרים סוקרים את הספרות ו/או מציגים מודל של חילופי זוגות. מרביתם אינם מגלים כיצד הם השיגו את המידע שלהם למרות שהם מצטטים מראי מקומות של מאמרים אחרים.
נראה כי אלו העוסקים בפעילויות חילופי זוגות הינם בעלי רקעים ותכונות אישיות דומות, זאת על פי מגוון המחקרים. מרבית הסווינגרים נמצאים בשנות ה- 20 או ה- 30 שלהם וניתן לאפיין אותם כלבנים, מהמעמד הבינוני, החיים בפרברים, במשכילים מאוד ומאוד ניידים הן מבחינה גיאוגראפית והן מבחינה חברתית. אנשים אלו אשר לוקחים חלק בפעילות חילופי זוגות נחשבים הרבה פעמים אנשים ביתיים משעממים, עם מספר קטן של תחומי עניין, לא כולל צפייה בטלוויזיה וקריאה בעיתון (Bartell, 1970). על פי דבריהם של Smiths (1974), הם מדורגים כ"נורמאלים בצורה לא מעניינת" במסגרת אינוונטר האישיות הרב מופעית של מינסוטה. נראה כי מחקרים משתנים בכל מה שקשור לאדיקות דתית, עמדה פוליטית, שכיחות של יחסי מין לפני נישואין, כמות הידע בתחום המיני, הגיל עם הכניסה לחיי הנישואין, ומשיכה גופנית של המשתתפים, דבר שאין בו רמז לכך שהזוג משתתף קבוע באירועי חילופי זוגות ולוקח חלק פעיל בקהילה שוקקת חיים.
סווינגרים יכולים להיות או זוגות נשואים, רק בן זוג אחד מתוך הזוג הנשוי, רווקים, גרושים, או אלמנות, אך מחקרים מצביעים על כך שהאנשים הנשואים הרבה פעמים מפלים לרעה את הרווקים מכיוון שהם רואים בהם כמאיימים על קשרי הנישואים שלהם. כתוצאה מכך, רווקים מהתחום של חילופי זוגות הרבה פעמים מביאים איתם דייט (שהיא לפעמים גם יצאנית) במטרה להשיג אישור כניסה על ידי העמדת פנים כזוג נשוי (Bartell, 1970). שחורים, פריקים, והומוסקסואלים מופלים לרעה במקרים רבים למרות שנשים לסביות לא נראות מאיימות באותה מידה על סצנת בסווינגינג. נראה כי בעלים אינם מעודדים קידומים של הומוסקסואלים למרות שלא אכפת להם שנשותיהם אשר מבצעות אקט חילופי זוגות יהיו דו מיניות (O'Neills, 1970: Ramey, 1972).
מכיוון שהמשתתפים במסיבות חילופי זוגות למשל לרוב מגיעים מהמעמד הבינוני והינם קונבנציונאליים בכל ההיבטים פרט אשר להיבט המיני, פעילויות מסוימות כלפיהן מקמטים את המצח. אלו כוללות שימוש בסמים, קיום יחסי מין אנאליים, סאדו-מזו, סרטים לגברים בלבד, שימוש באורות ובמוסיקה פסיכודלים, ויברטורים, יחסי מין עם בעלי חיים, עבדות, ענישה וטרנסווסטיזם. במקרים מסוימים במסיבות חילופי זוגות, קיימות מגבלות של לבוש: גברים נדרשים ללבוש תחתוני בוקסר ונשים צריכות ללבוש כותונות לילה בייבי דול (Bartell, 1970). ישנם קווים מנחים של התנהגות בכל קבוצה: מה שעשוי להיחשב למתאים עבור מסגרת אחת עשוי להיות טאבו (איסור מוחלט) במסגרת אחרת (Symonds, 1971). דוגמא לכך הוא החוק לגבי רחצה בין מגע מיני אחד לשני, במיוחד בקרב אנשים זרים. חוק שכיח נוסף שנוהגים לפיו הוא מתן שמות וכתובות של סווינגרים לסווינגרים אחרים: יש להיוועץ עם שני הזוגות מהסצינה הפעילה של חילופי זוגות לפני שדבר כזה מתרחש. במידה ואדם בעקביות אינו מציית לנורמה מסוימת, עליו (עליה) מרכלים או ממנו (ממנה) מתעלמים.