חילופי זוגות לפני המהפכה המינית של שנות ה-60.
חשוב לזכור, המחקרים שלנו מספקים ראייה נוספת להשערה האומרת כי גישת הסיכון הנראה לעין (בחקר אקדמי של חילופי זוגות) עקבית הרבה יותר על פני תחומים עבור משיב מסוים מאשר גישת הסיכון הקונבנציונאלי. מרבית המשיבים היו בעלי גישה של התנגדות נראית לעין לסיכון בכל תחומי התוכן. מה שהיה שונה בין האנשים (בחלקו כפונקציה של מין) ובין התחומים השונים היו תפיסות היתרונות והסיכונים של הפעילויות המסוכנות אשר איננה לוקחת בחשבון חילופי זוגות בגישה הקלאסית הארכאית.
היינו רוצים לסיים את החלק הזה עם מספר ספקולציות לגבי התהליכים שעשויים לעמוד מאחורי דפוס התשובות שנראו בשלושת המחקרים שלנו ואשר עוצבו על ידי מודל המשוואה סיכון-החזר (1). הראייה המדווחת הינה ראיית מתאם בלבד, כלומר חילופי זוגות באירועים מאורגנים, מה שמשאיר את הכיוון הנסיבתי של הקשר הקיים בין תפיסת הסיכון לבין לקיחת הסיכון, ככיוון בלתי מוחלט ואת משוואה (1) כמודל פונקציונאלי של "כאילו" של לקיחת סיכון. אולם, מה שהנתונים שלנו מראים, הוא שמשתני האישיות והשתתפות פעילה במסיבות חילופי זוגות (חיפוש אחר ריגוש, סובלנות כלפי חוסר בהירות, מין הנבדק) משפיעים הן על תפיסת הסיכון והן על לקיחת הסיכון, בעוד שיש להם השפעה מועטת או חוסר השפעה על הגישה כלפי הסיכון הנראה לעין. מצד שני, גורמים מצביים של זוגות נשואים או שאינם נשואים המבצעים באופן עקבי חילופי זוגות (כלומר: תוכן ההחלטה) השפיעו גם על גישת הסיכון הנראה לעין.
האם התקיימה ביקורת חברתית על חילופי זוגות בישראל?
הממצא שהתגלה באקראי במחקר 2, כלומר: שחזור והרחבת ההשפעות הסביבתיות שלנו בתפיסה ובאינטגרציה של הסיכונים והיתרונות המתקשרים לבחירות מסוכנות או להתנהגויות מסוכנות, מרמזים על כך שיתכן ותהליכים רגשיים באקט חילופי זוגות משחקים תפקיד בלקיחת הסיכונים. Alhakami & Slovic (1994) הראו כי קשר הפוך שנראה לעתים קרובות בין תפיסת הסיכון לבין תפיסת היתרון (אנשים המבחינים בסיכונים רבים יותר צופים גם פחות יתרונות על פני מגוון פעילויות מסוכנות) נובע כתוצאה מהסתמכותם של האנשים על ההערכות הרגשיות הכלליות כאשר הם מבצעים שיקולים של סיכון/יתרון תוך כדי השתתפות במסיבות חילופי זוגות או אירועים חברתיים אחרים. בעוד שקיימת מעט ספרות המקשרת בין הרגש לבין תפיסת הסיכון, אם נלך חזרה ל- Johnson & Tversky (1983), מרבית מודלים ה- BDT של לקיחת סיכון (כולל תיאורית EU, תיאורית הסיכוי ומסגרת הסיכון-החזר) מאמינים שניתן להיות שותף למפגשי חילופי זוגות ללא סייג באינטגרציה (קוגניטיבית) מסוימת בין סיכוי לבין מידע על תוצאה.
מפגשי סווינגרס מחתרתיים בעקבות המחאה.
עד לאחרונה, התעלמו במידה רבה מתפקיד הרגש בתהליך זה ובלקיחת סיכונים לזוג המסווגים סווינגרס, למרות שחריגויות רבות בבחירה (דפוסי התנהגות הקשים להסבר במסגרת הרגילה של ה- BDT) נובעות בקלות מתוך ההנחה שאומרת כי אנשים באירועי חילופי זוגות מחליטים על בסיס רגש אותו הם חווים בזמן שהם מחליטים (ראו Loewenstein & Lerner, 2001: Loewenstein et al, 2001). מאמר זה מספק ראייה נוספת לכך שקיימים תהליכים רגשיים במסגרת לקיחת הסיכונים ובינהם במפגשי חילופי זוגות, ככל הנראה כדלהלן. הבדלים אישיים או הבדלים בין המינים (למשל: בחיפוש אחר ריגוש) עשויים להשפיע על תגובתם הרגשית של האנשים כלפי הסיכון. תגובות רגשיות מסלפות תפיסות של סיכונים ויתרונות באקט חילופי זוגות עצמו (Alhakami & Slovic, 1994) שלכשעצמן משפיעות על לקיחת הסיכונים, כפי שנראה הדבר במחקרים שלנו. בעוד שאין הם מספקים שום ראייה ישירה לגבי תהליכי התיווך (הכרתיים או רגשיים), סולמות המדידה שלנו מאפשרים לבצע ניתוח פונקציונאלי של ההבדלים שבלקיחת סיכונים, אשר גם נותן הסברים על עצם ההשתתפות במסיבת חילופי זוגות בעלי תועלת להתערבויות יותר מכל גישה אחרת שקיימת.