אוקיי, מתחתנים. אוקיי - היא מרוקאית והוא פולני, נו טוב - אפשר גם: היא תוניסאית והוא הודי וכו' וכו'.. את האמת - כולנו עדיין שואלים בפגישה הראשונה- מאיזו עדה את/ה, אפילו אם אין לכך שום השפעה על המשך הדרך. טו מייק אלונג סטורי שורט - הגענו לערב החינה - רגע לפני החתונה הגדולה (שם כולם באים בשמלה לבנה וחליפה), ועכשיו - מה עושים?
לשם כך בדיוק נולדה החינה הישראלית, ובתשובה לכותרת - כן, יש חיה כזאת, והיא יפהפיה, מעודנת, אך מלאה התלהבות, ובעיקר מאד מאד צבעונית.
חינה ישראלית היא שילוב של חינה מרוקאית - אם כל החינות, יחד עם שלל מנהגי עדות המזרח : חינה תימנית, חינה הודית, חינה תוניסאית, חינה טריפוליטאית והרשימה עוד ארוכה. לא עוד טקס חינה מסורתי בליווי שירים בשפה המרוקאית ובג'לאביות וכפתאנים, אלא חינה מעוצבת בסגנון אותנטי של עדות צפון אפריקה, עם כל היופי שלהן ובסטייל.
תלבושות החינה הן שדרוג של התלבושות המסורתיות, ודומות יותר לשמלות כלה בצבעים שונים, להן נוספים אביזרים רבים: תכשיטים ובדים שעושים את העיצובים רעננים ומרגשים.
גם האפיריונים אינם עוד בסגנון "השטיח המעופף", שדומה יותר לאלונקה עם ארבעה גברים שנושאים אותה, אלא אפיריון מוזהב ומלכותי, או לחילופין כרכרה זוגית, לכניסה מפוארת לטקס החינה שנערך באוהל.
טקס הענקת הזהב - לא תמצאו כאן צמידים מסורתיים אלא סטים של תכשיטי זהב בשיבוץ יהלומים לפי בחירתה של הכלה (הישראלית - כבר אמרנו?) ואולי גם שעון של ורסצ'ה , שבטוח שהסבתות שלנו לא העבירו בירושה מדור לדור.
ולסיכום - חינה ישראלית היא הפתרון המושלם לזוגות "מעורבים" מעדות שונות, במיוחד אם צד אחד - ברך כלל החתן, הוא ממוצא אשכנזי. גם טקס חינה, גם מסורת וגם הכי ישראלי שיש. קבלו אותה - "חינה - הדור השלישי".