הסיפור שמסתתר מאחורי הגדר
בילדותי, ראיתי יום קיצי אחד סרט אנימציה המספר על ענק אשר מתגורר בגן יפהפה, אשר מוגן בגדרות גבוהות ואימתניות וסגור מאחורי שער מרשים למראה. הענק אינו מוכן להניח לאף אחד להיכנס לגנו ומסתתר בין גדרותיו. יום אחד קבוצה של ילדים אשר מחפשים מקום לשחק, חומקים אל תוך הגן מבעד לגדרות, כמעשה שובבות ומתחילים לשחק בו. רק ילד אחד, פיסח, אינו יכול לקחת חלק במשחקים, אך הוא יושב ומביט בילדים השמחים.
על ענק אחד, ילד פיסח וגם גדר
לא עובר זמן רב והענק חוזר ומוצא את הילדים המשחקים. בזעמו הרב, הוא מגרש את הילדים, והם כולם בורחים לכל עבר, עוברים מבעד לגדרות ונעלמים. רק אותו ילד פיסח, שיודע שאינו יכול לרוץ ולא יוכל לברוח נאלץ להישאר בגן. הענק מבחין בו ורוצה להבריחו, אולם הילד שאינו יכול לברוח שומר על קור רוח, וכאשר הענק רואה כמה ידידותי הילד, אינו יכול אלא להפוך לחברו. מאותו יום ואילך, פותח הענק את שערי גנו ומרשה לילדים לשחק בגנו. יותר לא יצטרכו לחמוק מעל חומות או להסתנן דרך גדרות כדי לשחק בגן הנפלא. כתוצאה מכך, הגן יפה ושמח מתמיד והענק אף הוא לומד שיעור בשחוק ובשמחת חיים.
לאן נעלם הילד?
יום אחד חדל הילד מלהגיע לגן והענק מתעצב מאוד. לאחר שזמן רב חולף, פתאום רואה שוב הענק את הילד בגנו ושואל אותו לאן נעלם. הילד משיב כי כפי שפתח הענק את גדרות גנו ונתן לילדים לשחק בו לפני שנים, כך הילד בא כעת לקחת אותו לגנו שלו, גן עדן.
אותה גדר מאז ועד היום. . .
הסרט נחרט בזיכרוני, ורק שנים רבות לאחר אותו יום גיליתי כי סרט האנימציה מבוסס על סיפור של אוסקר ווילד, הסופר, המשורר והמחזאי האירי, בן המאה ה-19. הסיפור המקורי נושא אלמנטים עזים של נצרות, שאיתם קשה לי להתחבר, ובכל זאת, יש בו משהו אנושי שחוצה גבולות של דת ותרבות. חוץ מזה, עד עצם היום הזה, אני מוקסם מגדרות מעוצבות, וכן משלל עבודות מתכת, אשר מעניקות לברזל מראה ייחודי. כאשר עוברים ליד שערים, סורגים וגדרות ברזל נוטים לחשוב לפעמים כאילו מאז ומתמיד היו שם – עד כדי כך נראים הם טבעיים במקומם. אולם מחשבה על כך, גורמת לי לחשוב על בעל מקצוע קרי - מסגראשר עמל באולמות של מסגרייה אי שם על חישול הברזל ועל עיצובו. מעניין אילו מסגרים התקינו עבור הענק את הגדרות של גנו.
ואם תרצו לצפות בו או לקרוא אותו
באנגלית, נקרא סיפורו של ווילד The Selfish Giant (הענק האנוכי). אבל האם באמת היה הענק כה אנוכי? האם זה כה שגוי לרצות לשמור על פינה קטנה משלך בעולם? האם היה זה אנוכי מצד הענק לטפח את גנו וליצור דבר מה כה מופלא? וחוץ מזה, אחד הדברים היפים לגבי גדרות ושערים, שכאשר הם סגורים, הם מפתחים באדם סקרנות וארגה למה שנשקף בעדם, מה שהופך זאת למתוק פי כמה כאשר הם נפתחים.