מיקור חוץ הוא מושג בניהול, שהחל להיות נפוץ לקראת סוף המאה העשרים ומשמעותו הוצאת פעילויות שאינן מהוות פעילויות ליבה בארגון לידי קבלנים חיצוניים. הרעיון העומד בבסיס מיקור חוץ הוא כי כל עסק קם לשם מטרה מסוימת - יצור מוצר מסוים או אספקת שרות, ובכך עליו להתמקד, במקום לעסוק בכל הפעילויות שחשיבותן למוצר הסופי פחותות ושהידע של הארגון בדרכי ניהולם אינו אופטימאלי. לדוגמא - רשת המייצרת מזון מהיר מתמחה ביצור המזון, הגשתו וניהול סניפי הרשת שלה, אולם היא אינה מתמחה בגיוס עובדים, בניהול רשתות המחשבים שלה, בהנהלת חשבונות ובפעילויות רבות נוספות. על פי הגישה של מיקור חוץ, פעילויות אלו יכולות להתבצע על ידי קבלנים חיצוניים, שזהו תחום התמחותם - גיוס העובדים יבוצע על-ידי חברת גיוס והשמה, ניהול הרשת יבוצע על-ידי חברה המספקת שירותי ניהול רשתות והנהלת החשבונות תבוצע על-ידי משרד הנהלת חשבונות חיצוני. כך תוכל הרשת עצמה להתמקד בפעילויות הליבה שלה ולהביא אותן למקסימום רווחים.
התפתחות רשת האינטרנט והכפר הגלובאלי מהווים זרזים לתהליכים של מיקור חוץ, מאחר והם הופכים את התקשורת בין עסקים למהירה ופשוטה הרבה יותר. כיום אין זה נדיר לראות חברות המסתייעות בשירותי מיקור חוץ שמספקות חברות מעבר לים. דוגמא מצוינת לכך היא המעבר של חברות ענק רבות בארצות הברית ובאירופה להפעלת מוקדי שירות טלפוניים בשיטת מיקור חוץ בהודו. השימוש הנרחב של מיקור חוץ משפיע באופן מהותי על המבנה ודרך הניהול של חברות במאה ה-21 וניתן לראות תחומים רבים, שהיוו עד לא מזמן תחומים פנימיים בחברה, עוברים לידיים חיצוניות, כחלק ממעבר כולל לקונספט של מיקור חוץ. בין התחומים הללו נכללים תחום הגיוס וההשמה של עובדים חדשים, תחום הבטיחות והרכב, תחום שירותי המשרד, תחום המוקדים הטלפוניים ועוד.
עם זאת, חשוב להבדיל בין עבודה מול חברות כוח אדם לבין מיקור חוץ. כאשר שוכרים עובדים מחברות כוח אדם, הם משמשים בפועל כעובדי החברה השוכרת את שירותי חברת כוח האדם והיא גם הממונה עליהם, על אף שחברת כוח האדם היא המשלמת את משכורותיהם. זוהי אינה העברה של פעילות לידיים חיצוניות אלא הכנסה של גורם חיצוני לתוך פעילויות הליבה בארגון ורבים מבלבלים ביניהם.