הנקיק השחור היה בדיבור בין החבר'ה כמעין מסלול ש-"אני לא מאמין שעוד לא עשית". אז אני שמח שסוף סוף יצא לי לעשות. נחל זוויתן, מסלול חבלים שמזמן ישב לי בראש
רקע: המסלול עובר בנחל הזוויתן , ברמת הגולן ,שמו של המסלול "הנקיק השחור" ניתן לו על שום המסלע של הנקיק - בזלת שחורה ,המקנה למקום את צבעו הכהה.
סוג טיול: ההליכה ברמת קושי בינונית +, וכוללת גלישה ממצוקים. המסלול מתאים גם לגולשים מתחילים שאוהבים טיולים מאתגרים. נוכחות של מדריך גלישה מוסמך חובה. נדרש ידע בשחייה.
סיפור מסע:
פתחנו בארוחת בוקר בהחלט מפנקת בחניון הקטן שנמצא לפני נקודת היציאה למסלול היורד לנחל. קצת טחינה, כמה חביתות וקצת ירקות סידרו לנו התחלה טובה למסלול ההליכה.
תחילת ההליכה היא כמו כל הליכה ברמה, קצת בזלת חירבה והמון מעלות בקיץ...
הולכים הליכה של בערך 40 דקות עד שמגיעים לירידה לנחל, קצת תלול, אבל אין מה לפחד, מחזיקים חזק וזה עובר.
ההליכה בתוך הנחל בהתחלה הייתה קצת בתוך סבך - הרבה צמחייה, הרבה "תתכופף כי משכתי ענף והוא עף לפרצוף שלך!".
ברגע שיוצאים מתוך הצמחייה ההליכה נעשית מעט יותר נעימה ואפשר גם להבין את תוואי הנחל ולראות את היופי הבאמת מיוחד שלו.
המפל הראשון היה בערך 4 מטרים ירידה ישר לתוך גב קפוא. בנקודה הזאת ויתרנו על החבלים ונתנו קפיצה (די מגניבה) ישר לתוך המים – צריך לשים לב שאם אתם מחליטים לקפוץ זה על אחריותכם וזה בהחלט מלווה בסיכון, חבטה באחד הסלעים או קפיצה לחלק לא עמוק מספיק של הגב, לכן הימנעו מקפיצה. כן, למרות שאני קפצתי...
מתוך הגב הראשון שוחים ישר לתוך בריכת מים גדולה שמחוברת אליו. בסוף הבריכה גילינו שמתחיל המפל הראשון. חיברנו חבלים לעגינות שמוסדרות במקום והופל'ה גלשנו למטה.
המפל הראשון קצת מפותל ויש לו 3-2 מפלסים שונים. הגלישה היא בשיפוע חיובי רוב הזמן וקצת הצ'תקמקנו בתוך המים בעיקר בגלל החבלים.
כולם סיימו את המפל הראשון. נחנו קצת והמשכנו ללכת. המשך ההליכה עד המפל השלישי והאחרון היה מלווה שוב בעוד צמחייה, כמה עצירות ביניים לפירות יבשים ושתייה וצילומים במצלמה שלא נרטבה מספיק כדי להפסיק לעבוד.
ההגעה למפל האחרון קצת הפתיעה אותי כי חשבתי שיקח לנו יותר זמן, אבל הנה הגענו. שוב, פרסנו חבלים והופל'ה גלשנו במפל. השיפוע היה חיובי והירידה הייתה ישר לתוך גב מים עצום.
נחנו אחרי השחייה הקצרה, ארזנו טוב את הציוד שהיה קצת מפוזר בין כולנו והתחלנו ללכת לכיוון חזרה. עלייה תלולה ביותר על קיר צד הנחל של חצי שעה לא שברה אותנו למרות החום ותיק החבלים ששקל כמו ילד נחמד בן 10.
הגענו לעץ אלון בודד, ישבנו, שאפנו אוויר פסגות ותפסנו כיוון לחניון יהודיה.
אנקדוטה:
בדרך חזרה לחניון נתקלנו בשני חברה שנראו כאילו הם נפלו מהירח ושאלו איך מגיעים לחניון. למרות השאלה והמראה הם נראו די בטוחים בעצמם, ולכן השארנו להם הוראות והמשכנו ללכת. כשהגענו לחניון הם לא היו שם וגם לא הגיעו אחרינו, לפי פרטים שהצלבנו עם הפקח המקומי גילינו שמחפשים אותם והם התנתקו מהקבוצה שלהם והלכו לאיבוד.. לשני האסטרונאוטים שלום.
למאמר המלא כנסו לפורטל היפראקטיבי