הנה ידוע ומפורסם שענין ספירת העומר מרמז על הכנת האדם את עצמו לקבלת התורה, והמילה ספירה היא מלשון ספיר שמאיר, באופן שבכל יום ויום מימות הספירה מאירה לנשמת האדם הארה אלוקית, המכשירה ומקדשת אותו לקראת אותה התגלות שיא – יום מתן תורה.
וא"כ מהי באמת הכנת האדם באלה הימים? שהרי מובן שאין לנו שום קשר עם אותן מדרגות והארות עליונות המאירות, אלא רק לאלו קומץ אנשים שעבדו וטהרו עצמם כבר מאהבת עצמם. ולכן יוצא שעבודתינו בימים אלה היא – להאמין שאכן בכל יום מחדש מאירה התגלות ה' בעולם, אולם לנו אין שום חלק והשגה בה. ובכל יום מחדש צריכים אנו להתבונן ולהאמין שההארה שמתגלה היא גדולה ועצומה יותר, ולנו כאמור אין שום חלק ונחלה בה, עד שבסופו של דבר צריכים אנו למצוא עצמינו, שאין לנו שום קשר וחיבור, ולו גם הקטן ביותר עם כל אותן המ"ט מדרגות שהתגלו.
כל אחד צריך לקבל מהתורה את מה שחסר לו, ואנו צריכים לקבל מהתורה בשלב ראשון את ההכרה שאכן אנו מרוחקים ממנה מדרגות רבות, ולכן אין אנו מוכשרים כאמור להרגיש את אותן מדרגות, ואז רק נוכל בשלב שני לקבל גם את התיקון הראוי.
וע"פ זאת פירש ה" ברכת שלום" זצ" ל שני מאמרי חז"ל מפורסמים, שלכאורה עומדים בסתירה גמורה זה לזה, שמחד כתוב: "תורה מתשת כוחו של אדם" (סנהדרין כ"ו ב'), ומאידך המליצו: "החש בראשו יעסוק בתורה" (עירובין נ"ד א') וכן "החש במעיו יעסוק בתורה" (עירובין נ"ד א') וכו'. ותמה ה" ברכת שלום": לא מספיק שהאדם חש בראשו, אתה עוד אומר לו ללכת ולעסוק בתורה? הרי היא מתשת כוחו של אדם, והיא עוד עלולה לגרום לו נזק ח"ו!? והסביר שהשפעת התורה על האדם תלויה במצבו הרוחני, היינו שכל עוד שהאדם נמצא בתחילת דרכו, תפקיד התורה הוא להתיש כוחו ולתת לו להבין ולהכיר שבחי' האדם שבתוכו (ע"ד "אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם") מותשת ומושפלת, ואין הוא מסוגל לפעול כלום חוץ מאשר לתועלת עצמו. וזהו רק שלב הא' בתיקון, היינו הרגשת הקילקול. ולאחר שהאדם משתלם בזה, ואכן מרגיש עצמו בחי' החש בראשו, היינו שאין בו שום טיפה של אמונת ה', וכן בחי' החש במעיו, היינו שאין בו שום ניצוץ של השפעה ואהבת הזולת, אז יכול כבר להפיק מהתורה את התיקון הראוי. ועל מצב זה הורו חז"ל שיעסוק בתורה, ע"מ שתחזירו למוטב. אבל כאמור שלב הא' הוא לא פחות חשוב, והוא גם חלק הכרחי מהתיקון.
נמצא שכל הכנת האדם לקבלת התורה עיקרה להגיע להרגשה של אמת לגבי מצבו של האדם, והאמת, שלפי המושגים שחז"ל מציינים בכמה מקומות בעניין הגדרת השם אדם, יוצא שאין לנו שום קשר עם שם זה, מפני שכתוב שאדם נקרא זה שיש לו יראת שמים, כפי שהגמרא מביאה בברכות: "שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה" (ברכות ו' ב') ובשביל זה – בשביל מי שיש בו יראת שמים!", פירוש: אדם כזה הוא אדם שחי במציאות שמאירה לו הארה של אמונה הגורמת לו להתחשב בבורא, בכל צעד ושעל, ויראתו היא שמא יתגבר עליו גופו, ויאבד את אותה הארה ועימה את הקשר שלו עם הבורא – זה נקרא אדם.
וכשמגיע האדם להרגשה כזו שהאדם שבו תשוש, צריכה להיות לו קושיא – איך מתאים לבורא השלם בכל המעלות להחזיק בריות כה שפלות ונמוכות?
ומכאן צריכה לבוא הדרישה שלנו מהבורא ומהתורה – שיתן לנו שיעור של אור אמונה שתחזיק אותנו במציאות של יראת שמים, ולא מדובר במדריגות עליונות, אלא במינימום – פשוט להיות יהודי מאמין. הרבי נהג תמיד לומר שאין לו לאדם לדרוש מהבורא מדריגות גבוהות, מי שמבקש מדריגות והשגות סימן שהוא חי במציאות של שקר, אלא האדם צריך לבקש את המינימום, מפני שאפילו אותו אין לנו.
"סיני" – על שם שירדה שנאה לעולם (שבת פ"ט ע"א). ואם לומדים בגוף אחד ההסבר הוא – שהאומה"ע שבאדם שונאות את האמת, מפני שכאשר האדם אומר שאינו נקרא יהודי, ואפילו לא נקרא אדם, זה הן שונאות, וכ"כ למה? מפני שמן האמת אפשר להגיע לדביקות ה'!
והוא ע"ד שכתוב "ה' מלך – ירגזו עמים" (תהלים פ"ט א'), היינו שמתי שרק ישנה הוה אמינא של מלכות ה', כבר ישנו רוגז מצד הגוף, ומדוע? מפני שהרי מלכות ה' יכולה להופיע באדם רק כאשר מודה ומכיר בשיפלותו, וזהו ודאי נגד רצונו של הגוף, המעוניין תמיד להביט ולבחון מעלתו ושיבחו, לעומת החסרונות והקילקולים אצל אחרים. ולכן אנו אכן מוצאים את כלל האנשים שחושבים עצמם פחות או יותר לשלמים, ורק קומץ קטן מאד של אנשים הקב"ה זיכה אותם לאהוב את האמת, למרות שהיא קשה ומרה.
והאמת היא – שרק דרך האמת אפשר להתקדם, מפני שרק כאשר מכיר האדם בכך שרחוק הוא מהאמת, רק אז יש לו סיבה אמיתית לצעוק אל ה', וכן רק אז יש את האפשרות שמשמים יענו לו ולא זולת, שהרי זו זעקת אמת. וכן אומר הכתוב "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת".
וע"י שהאדם יקבל עזרה משמים, את אותו אור האמונה בגדלות ורוממות ה', וירגיש בפועל במציאות ה', יוכל לשעבד עצמו במידת מה לבוראו.
ולכן על זה ירדה שנאה לעולם כאמור, שאין אומה"ע שבאדם מעונינות להכיר בשיפלותן, וכן מתנגדות בכלל לשליטת מלכות ה', וכל מטרתן ושאיפתן היא ששליטת מלכות התאוות ומילואן תהיה על העליונה