אחד האתגרים שאני נתקלת בהם בעבודתי בהוראת פיתוח קול הוא השלב האחרון,הליטוש הסופי, והאיכות שאני מקווה להנחיל לאנשים שלומדים לבצע שיר לצורך הופעה, הקלטה או לימוד גרידא.
בדרך כלל לא מספיק לשיר רק "יפה" זורם ומוזיקלי.נחוצה איכות נוספת לא רק בהגשה אלא גם בהולכת הקול והפקתו, ביחד עם זרימתה של המנגינה.מילת המפתח היא ניואנסים.(בעברית =דקויות)ככל שנגדיל את מספר הניואנסים השכבות והצבעים יהיה הביצוע מורכב, מעניין, מרגש ועמוק.
ככל שנדייק בביצוע השיר כך תתלווה לשמוע הרגשה של איכות בביצוע.מהו אם כן הדיוק הזה?יש דיוק הקשור במנגינה, ויש דיוק ריתמי. לגבי הדיוק במרווחים שמהם בנויה המנגינה אין לדעתי מקום לפשרות.הם חייבים להיות מדויקים ונקיים.בכל הסגנונות אי דיוק ריתמי (קיצבי)הנובע מרישול וחוסר הקפדה מרגיש מרושל.מאידך במוזיקה קלה ניתן לעשות שינויים ריתמיים הנובעים מבחירה והגשה ומעניקים נופך חופשי, ופרשנות אחרת.למשל:שירה ב-lateback, הכנסת שינויים ריתמיים בתוך המשפט,הקדמת כניסה לפני הביט.כמעט כל משפט ניתן לשיר בצורות שונות, תוך חלוקה שונה של דגשים, הפסקות או אורכי צליל. (phrasing)מאידך כדאי להתחיל בשירה של השיר במדויק כפי שנכתב, ורק אחר כך לנסות להכניס שינויים כאלה ואחרים לפי טעמו ותחושותיו של הזמר.
גמישות בקול משמעותה שאין מקומות בהם אנחנו נתקעים על צליל יתר על המידה בגלל חוסר היכולת שלנו להניע את הקול ברצף.או שתנועה ריתמית מהירה נעצרת או מואטת בגלל אי יכולתו של הזמר להניע את קולו במהירות הנדרשת.קול אמור לנוע בחופשיות ובאופן חלק למעלה, למטה- כמו כלי נגינה.כאילו אין מגבלות של מעבר מרגיסטר לרגיסטר, כאילו הכל מיקשה אחת וחלל אחד בהם אנחנו נעים בחופשיות.קול שנע בחופשיות ובגמישות מקורו בהובלה נכונה ובשליטה מוחלטת במה שאנחנו רוצים לעשות איתו .ישנם תרגילים שנועדו לאמן את הזמר בהנעת הקול לאורך המנעד-למעלה ולמטהאו בתנועה מפותלת יורד עולה-יורד-עולה וכו'
רכות היא מושג גדול גם בביצוע קולי וגם בחיים בכלל.רובנו באופן טבעי לוחצים מכווצים או "יושבים חזק על הגרון"כשאנחנו שרים בהתלהבות.האתגר הוא להיות מסוגלים לשיר בעוצמות משתנות, עם אנרגיה ותנועה, כמו גם להפיק קול רך וענוג.הכי ברור הוא להדגים את זה במגע של יד על גבי יד.אפשר ללטף במגע קשוח, ענייני, ונטול רגשות.ואפשר לצקת במגע רכות,עידון וחום.על תרגול של רכות וחום ניתן לעבוד בעזרת השימוש בדמיון. לתלמידים שלי אני אומרת: "דמיינו שאתם מלטפים תינוק אהוב, וגייסו את כל הרכות והחום אל המגע,אחר כך נסו לתרגם את התחושה לקול שלכם"
או למשל: דמיינו שאתם מדברים אל האדם שהכי אהוב עליכם בעולם מן הסתם תהיה בקולכם חמימות שונה לעומת סיטואציה בה אתם עולים לאוטובוס ואומרים לנהג לאן אתם נוסעים, או עונים לשיחה שיווקית בטלפון.חפשו אצל עצמכם את הגוונים והדקויות האלה, קודם כל בתחושות שלכם, ואחר כך נסו לתרגם אותן אל הקול.
שאיפה גדולה היא שנצליח לשיר באופן מדויק, מוזיקלי, לבטא את הטכסט בדיקציה מושלמת, ואת הקול עצמו להפיק עם חום פנימי (הבא מהאישיות)רכות, אבל עם עוצמה פנימית ודינמיקה משתנית.עומדים לרשותנו אמצעים נוספים מוזיקליים כדי לחזק את ההגשה והפרשנות שלנו.כל המכלול ביחד ייתן את מה שעשוי להוביל לביצוע מרגש וחזק.
וגם אם הצלחנו להגיע למקום הזה, עדיין חסר מגע קסם שלפעמים קורה בלא שאנחנו יודעים לשים את האצבע, מה היה שם, ומה הדבר שהפך את הביצוע למרגש,למיוחד כל כך.הדבר הנוסף הזה מורכב לדעתי משני דברים.המימד הרוחני שהוא התחברות מלאה אל המילים והמוזיקה והתנתקות מהמימד הארצי והגשמי.ושירה מתוך האישיות האמנותית שלכם.כשאתם שרים נסו לעזוב את ה"אני" הרגיל שלכם ולעבור לשתי ספירות אלו.לספרה רוחנית מבחינה התודעה וספרה רגשית ומרגישה מבחינה תחושתית ורגשית.מהות האישיות האמנותית אמורה להיות חסרת גבולות, חסרת עכבות, רגישה ומרגישה, פגיעה, נכונה לבטא כל תחושה במלוא העוצמה והעומק.או לחילופין מתן ביטוי בועט, נושך,מתריס ,כועס-.בנוסף לכך- על הזמר להיות מרוכז לגמרי, מדויק, יודע מה הוא רוצה לבטא, וחופשי לבטא גם את מה שבא פתאום, בספונטניות.
השילוב הזה של כלים,ידע,אימון+חופש להביע, רגש חסר עכבות וצלילה חופשית אל האזור הרגשי הכי עמוק בתוך עצמנו - עשוי להעניק לביצוע את מגע הקסם שאנחנו כמהים אליו.כי כשהמבצע מחובר רגשית אל עצמו, ושר מן המקום הזה בתוכו -יכול גם המאזין לחוות קשת של רגשות ולהתרגש.
ביצוע קר מזמין חוויה קרה ומזמין התפעלות שאין בה התרגשות.
http://www.vocalmaster.co.il/
------------------------------------------------------------------------------------
מאמר זה נועד להעשרת העוסקים בשירה-בנוסף ללימודי פיתוח קול עם מורה מיומן ומקצועי.