כמגייס בפועל ויועץ בכיר הממונה על הכשרה של קבוצות השמה, אני מוכרח לעקוב אחר הטרנדים והמאפיינים העיקריים שאותם מחפשים המעסיקים.
בחמש השנים האחרונות רשימת מילות הבאז שבאו והלכו (חלקן נשארו בסביבה הרבה מעבר לצורך), שנתקלתי בהן כללה:
בתפקידי מכירות בכירים: "מוריד גשם" , "תותח של סגירות"
בתחום כספים, ראיית חשבון וחשבונאות: "פותר בעיות", "אנליסט מלידה", "ניסיון בחברה גדולה ומוכרת"
בתפקידים בכירים ומנהלתיים: "ראש גדול", "בעל ראייה מרחבית", "אסטרטג"
הטרנד של הביטויים האלו הוא בקו אחד עם המטלות השוטפות של האנשים בתפקידים האלו.
בעוד שהביטויים עצמם אולי הפכו לקלישאה, הם מתארים את תכונות המפתח או הניסיון הדרושים להצלחה של אדם בתפקיד המסויים.
לאחרונה דברים החלו להשתנות. יותר ויותר מעסיקים לא מחפשים גאונים בעסקים, אנליטים אנליסטיים או מורידי גשם תותחים של סגירות. הם זנחו את הסטטוס קוו כדי להעז ולצאת מחוץ לקופסא, במיוחד בתחומי האינטרנט והגיימנג. הם רוצים מנהלים שלוקחים סיכונים, מחזיקים את המקל משני הקצוות ונוטשים עסקאות בפזיזות. זה נכון, הם מחפשים זעם המפוטם בניקוטין ורד בול וודקה, כזה שמנפץ את מסך ה LCD 27 אינץ' כשהעסקה נחתמת. הם רוצים………רוקסטארים.
בחיפוש קצר באתר Indeed.com מצאתי כ500 רשומות דרושים שהכילו את המונח "רוקסטאר".
בסקירה קצרה זה היה נראה לי הגיוני: מחפשים "רוקסטארים" מתמחים בתחום פיתוח אינטרנט, מעצבים צעירים בתחום הגיימינג, ובוחני משחקי וידאו. אלו אנשים שבאמת יתבקשו לאחוז במקל משני קצותיו. לרוב לא בשביל גמול כספי מפואר או תרומה אסטרטגית לצמיחתה של החברה, אלא יותר בשביל אהבת המקצוע, או אפילו כדי לגייס קצת כסף לתשלום שכר דירה בזמן שהלהקה שלהם מנסה לסגור הופעות בבר השכונתי.
במבט מעמיק יותר ברשומות התחלתי להיות מודאג. המונח לא היה שמור לברמנים, שחקנים או נותני שירות במזללות שומניות הפתוחות 24 שעות בהוליווד. מעסיקים וחברות השמה רוצים לגייס מנהלי קראייטיב שהם רוקסטארים, מנהלי מכירות רוקסטארים ואפילו מדענים מפתחי מוצר רוקסטארים.
באחת המודעות נוצר ניסיון לנצל את טרנד הרוקסטאר, אך זה נעשה עם התלהבות שמאפיינת את מילות הבאז הישנות. "דרוש נציג שירות רוקסטאר, בלי מנטאליות של רוקסטאר". רגע, רק כדי לוודא שהבנתי נכון, אתה רוצה להעסיק רוקסטאר אבל אתה לא מוכך לקנות מסך LCD חדש כל פעם שעסקה נסגרת? אתה רוצה את הגיטרה רק בלי המגבר?
לא בהכרח הדאיג אותי שבשוק העבודה דרוש כישרון באופן נואש עד כדי שהם מוכנים להעסיק להקת פאנק לנהל את מחלקת המכירות של האיזור. יותר הדאיג אותי שהמונח "רוקסטאר" הפך ל"מוריד הגשם" החדש: קלישאה מדוללת, עייפה ונטולת קשר למציאות. סטיבן טיילר מאירוסמית' יכול להתחבר למונח בקלות. איגי פופ לא היה מאשר אותו.
למזלנו, מעסיקים שמשתמשים במונח הזה מבקשים להבדיל, לבלוט או להגדיר סטנדרט חדש לפיו הם יעריכו מועמדים חדשים. מן הסתם הם לא מחפשים להעסיק אנשים בלתי אמינים, חמי מזג ומרוכזים בעצמם.
יתרה מכך, המטרה היא לבנות תרבות תאגידית של שכירים אשר "עובדים קשה וחוגגים קשה" אשר לא ינוחו עד אשר הם לא יסיימו את סט המטלות ויתחילו כמה חדשות, זאת לפני שהם יקפיצו ויעיפו את הבניין לשמיים. זאת בעיקר כשמדובר בחברות צעירות ודינאמיות המתעסקות באינטרנט וגיימינג. האמת לגבי שוק העבודה היא שיש מאגר עצום של מועמדים מובטלים, שיש להם כישורים שיכולים למלא בקלות שלושה דפים, שרק רוצים לחזור לעבודה.
פניתי לכמה מלקוחותיי – מנהיגים עסקיים שיבחרו או לא להיקרא "רוקסטארים"- וכמה מומחי השמה, כדי לקבץ את דעותיהם לגבי שימוש במונח "רוקסטאר" במודעות הדרושים. המסקנה העולה מכולם היא שהמונח "רוקסטאר" הופך לקלישאה, בדיוק כמו מילות הבאז הישנות. מעסיקים מעוניינים ב"רוקסטאר" מבחינת כישרון ואמביציה אך הם אינם מעוניינים בתדמית הנלווית: אנשים אינטרסנטיים, מרוכזים בעצמם שעלולים לגזול זמן ומשאבים רבים. השימוש במונח "רוקסטאר" במודעות דרושים הוא מיותר. ישנה עדיפות לתיאור מילולי של התכונות הרצויות אצל המועמד- מסירות, חריצות, שעות בלתי שגרתיות ועבודה מאומצת, על פני מונח דו-משמעי ונדוש.
מתורגם ממאמר של ג'רמי ספרינג. פורסם ב13 ליוני 2011 באתר http://www.recruitingblogs.com