מאז שעברתי עם אהובתי לירושלים, אני נהנה יותר. אולי תאמרו, ובצדק, שזה בגלל שאהובתי לצידי ושאנחנו לראשונה בחיינו הזוגיים מקימים יחדיו בית, אבל תנו קצת קרדיט גם לעיר הקסומה וחומות לה סביב.
המעבר היה קשה לתל אביבי שכמוני, שהתרגל בשלושת העשורים הראשונים לחייו לכל הנוחות שמציעה תל אביב. אבל לצד הקושי, באופן די מפתיע, לא נוצרו געגועים.
לא ללחות המעיקה וגם לא לחוסר החניה כשחוזרים בערב הביתה מהעבודה. רק לדבר אחד אני כן מתגעגע, לים.
אם תתנו לי לבחור את התפאורה הרומנטית ביותר שאני יכול להעלות על דעתי לכל צימר בכל מקום, זה לא יהיה מרבדי פרחים צבעוניים שבין הרים מוריקים, וגם לא זריחה מעל הרים מדבריים כשמסביב רק חול וחול. אלא ים.
כחול, אינסופי, נושא עימו שקט וסודות ששמורים רק למלחים הותיקים.
עד היום יש בי צביטה בלב שלא הלכתי לשרת בחיל הים. תנו לי את קולות הגלים שמתנפצים על החוף ואת החול שמלטף בין האצבעות בכל יום נתון, ואני שלכם. צימרים ליד הים אמרתי?
לכן, כשהגיע הזמן לקחת הפסקה מכל הפעילות ולתת קצת מנוחה לגוף וגם לנפש, המילה היחידה שמלמלתי לאהובתי הייתה "ים". המסכנה נאלצה לשמוע את קיטורי הרבים על המחסור בים במשך שנה שלמה, ולא התפלאה למשמע הבקשה.
"אבל אני בוחרת" היא הציבה תנאי נגדי משלה. וכך, יצאנו אל עבר מכמורת - אל צימר "רוח ים".
בכניסה לצימר פגשה אותנו ג'נט עם החמימות והנעימות שלא מכאן (היא במקור משוויץ). התנצלנו על עצלנותנו ופרשנו לשנת אחר צהריים של יום שישי.
עם כל הכבוד לים, יש דברים שעליהם לא מוותרים. כשהתעוררנו הערב כבר החל לרדת על החוף והתיישבתי עם אהובתי במרפסת, לוגמים כוס קפה ומשקיפים על אחת מהשקיעות היפות שבהן נתקלנו.
למחרת, למרות התעקשותה של ג'נט שכדאי לנו לבקר גם בנחל אלכסנדר הסמוך, העדפנו לבלות בים; הרי בגללו אנחנו כאן. למרות חיבתי העזה לשפה העברית, מסופקני אם אצליח לתאר במילים את התחושה של התעוררות בצימר בבוקר בידיעה שהים נמצא במרחק של שתי דקות הליכה מחדר השינה.
כך ויתרנו על המלצה אחת, אבל הלכנו על המלצה אחרת שלה - ביקור במעגן.
על אף האנשים הרבים שהיו, ובמיוחד ההורים לילדים הקטנים שיצאו עם המפרשיות שלהם ללב הים, כשעמדנו מעל המעגן הרגשנו כאילו אנחנו נחשפים לסוד כמוס ששמור למתי מעט.
המחזה שנגלה למולנו היה מרהיב וכל כך שונה מתמונת הים שהייתה חקוקה בראשי כל שנות מגוריי בתל אביב. מראן של הסירות הקטנות הרבות הפזורות הזכיר לי חוויות ביקורים במדינות השוכנות לחופיו של הים התיכון.
מחויכים ומאושרים חזרנו חזרה אל חוף הרחצה, למספר שעות של טבילה בשמש והתרפקות בתוך המים. מסתבר שמלבד היד הפועלת של ג'נט בעיצוב של הצימר (היא אמנית קרמיקה, המחזיקה גם סטודיו בסמוך לצימר, ונגיעות העיצוב הקטנות באריחים או בכיור הם כולם מעשה ידיה), היא חשבה גם על המסכנים שמגיעים מהים.
לכן היא הציבה בכניסה למרפסת מקלחת חיצונית שמאפשרת לשטוף את החול מעל הגוף ולהשאיר את פנים הבקתה נעים למגע כף רגל יחפה.
"עכשיו אני מוכן לחזור חזרה לירושלים" אמרתי לאהובתי לפני שנרדמנו בלילה, "לסמטאות הציוריות, לתערובת הבלתי נתפסת של צעירים חילוניים גמורים שיושבים לשחק שש-בש בשישי בצהריים עם חובשי כיפה, לקפה בעין כרם בסתיו. עכשיו אני מוכן לשנה החדשה".