המילה 'דיכאון' היא מילה שמשתמשים בה בצורה שכיחה ולא דווקא מהסיבות הנכונות. "אני בדיכאון" אומר הנער שיש לו מחר מבחן. "הוא בדיכאון" אומרת אישה על הבן זוג שלה כשהוא רוצה לראות סרט ולא להיפגש עם חברים. ויש עוד כל מיני דוגמאות נוספות. חשוב להבין שדיכאון זו הפרעה נפשית מאוד קשה, ושהדוגמאות שניתנו כאן מבטאות רק מצבי תסכול מסוימים שמקבלים פרשנות של דיכאון. אם כן, מהו דיכאון?
דיכאון קליני כאמור הוא הפרעה נפשית שמאופיינת בתחושה שלילית כלפי העצמי, תחושת חוסר אונים וייאוש כלפי העתיד, ולעיתים אף מלווה במחשבות אובדנות. לדיכאון יש השפעה שלילית מבחינה רגשית, קוגניטיבית וחברתית. האדם מפסיק לתקשר עם סביבתו, או יותר נכון לומר מתקשר עם הסביבה בהעדר תקשורת, ובמעין פאסיביות ועצבות.
הדיכאון יכול להגיע ל ממדים מאוד קשים ולפגוע בתפקוד היומיומי של האדם, ולנתק אותו מהסביבה. אם כי קשה לטפל בדיכאון, היום ברור שיש חשיבות רבה לשילוב בין טיפול תרופתי לבין טיפול בעל ממד קוגניטיבי התנהגותי. בטיפול האדם לומד לזהות את דפוס המחשבות האוטומטיות שלו, ויודע בהמשך לומר במה המחשבות שגויות. שיח זה מאפשר בניית ממ"ד חדש של האדם אל עצמו, באמצעותו הוא יוכל לערער על המחשבות האוטומטיות שלו, ולאפשר למחשבות אדפטיביות יותר לעלות בו ולהשפיע עליו רגשית.
עם זאת, חשוב להדגיש כי הטיפול אינו מרפא את האדם. הוא מלמד אותו להסתכל אחרת על החיים ועל עצמו ולפתח את היכולת להפעיל מנגנוני ויסות ומחשבה הנכונים לו יותר.