גדלנו במדינה שכמעט כל מה שהיא עושה זה סוג של חיקוי אמרקיאי, אנחנו חיים בעולם שבו האומה החזקה ביותר היא ארה"ב, אנחנו לא זזים מטר בלי קבלת אישור מאובמה. כמעט כולנו ישבנו מרוקתים אל מול סרטים הולוודים מותחים, או בוכים אל מול סרטי דרמה קורעי לב וגם מתפוצצים מצחוק בראותנו את הכוכבים הגדולים ביותר בעולם משעשעים אותנו דרך המסך. סיפורים על אבק כוכבים, פנטזיות על נשים יפות וגברים חסונים, הבגדים הכי יפים, המוזיקה הכי טובה והאנשים הכי מוצלחים כל אלה ועוד הם חלק מאותן מחשבות חלקן מזויפות לחלוטין וחלקן אכן אמיתיות שצצות באופן אוטמטי כאשר הצירוף עבודה בארהב עולה לנו לראש. ניתן לומר שבשוק המכירות בקניונים עבודה בארה"ב אפילו אחרי כמעט 15 שנים מהרגע שהעגלה הראושנה נפתחה שם ועד היום זה המקום שבו נרשמים הרווחים הגבוהים ביותר. אם זה בגלל האמריקאים ותרבות הצריכה הענפה שהם חיים על פיה או שזה בגלל הישראלים שהחוצפה והנחישות שלהם מצליחה לשכנע כל אמרקיאי. זה לא באמת משנה למה עבודה בארה"ב היא המקום היא ריווחי לעבודה בחו"ל- נ-ק-ו-ד-ה.
הבעיה המרכזית ב עבודה בארה"ב היא הוצאת הויזה. אם כל כמה שנדמה לנו שהאמרקיאים מחבבים את ישראל הם למעשה עושים הכל על מנת שרגלנו לא תדרך ביבשת שלכם ויש להם סיבה טובה לכך. ישראילם רבים טסים לארה"ב ומשתקעים שם באופן לא חוקי שחורג בחודשים וגם בעשרות שנים מתוקף הויזה שהם קיבלו. בנוסף הדרך היחידה לטוס לעבוד בארה"ב כיום היא באופן לא חוקי. נכון שיש כל מיני ויזת עבודה למינהן אבל השכיחות שלהן היא מזערית ולכן ישראילם שטסים לעבודה בארה"ב רוב הסיכויים יעבוד במקום באופן לא חוקי מה שמגביר את חשדותיהם של פקדי השגרירות האמרקיאית בישראל האם להעניק ויזה או לא. ברוב המקרים הישראלים שכן בקשתם לקבלת הויזה אושרה הינם כאלה שהוכיחו כי אכן זיקתם לארץ היא בלתי ניתנת לערעור ויש להן את כל הסיבות הכי טובות בעולם לטייל חודש ולחזור חזרה לארץ.