חפש מאמרים:
שלום אורח
05.12.2024
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

האם ללכת לאבחון של ADHD או לא? התלבטות של בוגרים/ דר' נעמי וורמברנד

ככל שעולה המודעות הציבורית לנושא הפרעת הקשב בקרב בוגרים, כך מוצאים עצמם יותר בוגרים מתלבטים בשאלה: אולי גם לי יש הפרעת קשב? אולי זה מה שיכול להסביר את התסכולים והקשיים שאני חווה מאז ומתמיד?
מתוקף עיסוקי, אני מכירה מקרוב קבוצה גדולה של סטודנטים להוראה, אשר הגיעו ללימודים אקדמיים מבלי לדעת שהם סובלים מהפרעת קשב. במקרה הטוב, הם מודעים ללקות הלמידה שלהם, שלעיתים היא רק "התחפושת" של הפרעת הקשב הלא מאותרת שלהם.

תוך כדי לימודי החינוך, נחשפים הסטודנטים לידע חינוכי הכולל גם הכרות עם מאפייני התפתחות והתנהגות "נורמטיביים" לעומת כאלה הנחשבים כשונים מן הכלל. כשם שכל סטודנט לרפואה חושב שהוא חולה בכל המחלות, או סטודנט לפסיכולוגיה המזהה כביכול את כל ההפרעות בעצמו, כך הסטודנטים להוראה מתחילים "לחשוד" שגם הם לוקים באותן תסמונות שעליהן הם לומדים בשיעור.
מניסיוני האישי כמנהלת מרכז לסטודנטים בעלי לקויות למידה והפרעות קשב, למדתי שהחשש "שמא יש לי הפרעת קשב", איננו מוביל בהכרח לרצון לפנות לאבחון קשב. תהיתי על כך, שהרי מדובר באנשים בוגרים, שאך הגיוני הוא שירצו להיות יותר מודעים לעצמם, בוודאי מי שמכשיר עצמו להוראה, ומודעותו משמשת לו כלי עבודה מרכזי.

אולם הגיון לחוד והתלבטויות לחוד. רובן של ההתלבטויות הן רגשיות, עולות מתוך אותו מעין נסתר אך סוער ופעיל של דימוי עצמי פגוע ותחושת חרדה וחוסר וודאות.
הדימוי העצמי הפגוע כל כך מושרש, שמעכב כל רצון להתמודד עם מציאות חדשה ואי וודאות נוספת. הסטודנט חושש לפתע שכל ההסברים והתירוצים שבנה לעצמו בכל השנים כדי לשרוד, יהיו בלתי רלוונטיים. עד עכשיו הוא "ידע" שהוא "כזה", שזה האופי שלו, שהוא "דפוק" (ביטוי שגור בפיהם של הבוגרים הצעירים), שהוא עצלן ואולי גם טיפש ולא אחראי. ומה יחשוב עכשיו על עצמו? אם יתגלה לפתע שלכישלון המתמשך יש סיבה מוצדקת, הדבר יחייב אותו לשנות את התפיסה העצמית ולהתחיל להסביר את עצמו ואת חייו באופן שונה. זה דבר מאד מפחיד. אמרה לי סטודנטית: "אם לפתע יגלו שיש לי הפרעת קשב, מה אני אעשה עם כל רגשות האשמה שלי? אני כבר לא יכולה בלעדיהן. אני - זה אשמה". תחושת ה"דפיקות" היא כל כך נטועה, שגם אלה שכבר מגיעים לאבחון ומקבלים אישור לקיומה של ההפרעה, עדיין לא מאמינים ומטילים ספק באמיתותה, בבחינת "לא יכול להיות שאני בסדר, שזו לא אשמתי".
קיים גם הפחד שאם אתחיל לטפל בהפרעה, ובכל זאת ההצלחה לא תגיע, זו תהייה ההוכחה הסופית לעובדה שאני "לא יוצלח". ואם כן אצליח, איך אשמור על ההצלחה? מה אעשה עם הציפיות החדשות שיהיו מופנות כלפי?
חשש לא פחות עמוק קיים אצל חלק מהאנשים שמא האבחון יגלה ש"אין לי הפרעת קשב". ואם אין - אז מה בכל זאת יסביר את כל האכזבות שהורגלתי בהן? אם אין לי הפרעת קשב, וגם לא הסברים אחרים, אז יש כאן גזר דין שאני עצלן או טיפש. נגמרו התירוצים.
מחקר שערכה סוזן ווגל בשנת 2007 הראה שגם האמיצים יותר, שמחליטים לעבור אבחון, לא מתחמקים מתהליך רגשי לא פשוט שקורה בעקבות קבלת ממצאי האבחון. היא הצביעה על שלבים אופייניים שהתרחשו לאחר קבלת האבחנה, וגם אם בסופו של התהליך היתה לרוב השלמה, הדרך לשם מעיקה וכואבת:
 * הקלה ("אני לא אשם, אני לא טפש")
 * בלבול ("אז איך בעצם אני צריךn להבין את החיים שלי עד היום?")
 * כעס ("מדוע לא אבחנו אותי וחסכו ממני את הסבל?")
 * עצב ("איך התבזבזתי, הרי חיי היו יכולים להיראות אחרת לגמרי!")
 * דאגה ("בעצם זה כרוני. אז מה יהייה איתי בחיים?")
 * השלמה ("זה אני. צריך לזרום עם החיים".)

חרושת השמועות המופרכות והבלתי-מבוססות סביב הטיפול התרופתי, מוסיף ממד מרכזי לחששות. "אני נגד כימיה", "זה סם מסוכן, שפוגע במוח","אני אפסיק להיות אני, ואתחיל להיות מישהו או משהו אחר". דעות קדומות אלה, המוזנות לציבור ע"י גורמים אינטרסנטיים חסרי ידע וחסרי אחריות, הופכות את עניין האבחון לחסר טעם, כי ממילא המאובחן לא ישתמש בתרופה "המזיקה". התנגדות קשה מגיעה לא פעם דווקא מכיוון ההורים, שרוצים באופן טבעי למנוע מילדיהם את נטילת התרופה. למרות שמדובר בילדים שהפכו כבר לבוגרים, ויכולים לקבל החלטות עצמאיות על חייהם, רבים מהבוגרים בעלי הפרעות למידה עדיין "מחוברים בחבל הטבור", לטוב או לרע, אל ההורים, לאחר שנים רבות של השקעה מרובה בילדים. התלות בדעה ההורית, הרצון שלא לאכזב שוב, החשש מפני מחלוקת מול גורם הסמכות ההורית - גורם לעיתים לבוגרים צעירים לוותר על כל המאבק מראש.

וכך, חומקת לה הזדמנות פז לעשות צעד גדול קדימה לקראת שינוי, לעיתים דרמטי, באיכות החיים. הבוגרים ממשיכים לחשוב ש"אם אתאמץ עוד קצת, בסוף אצליח". הם משקיעים אנרגיות אדירות בהישרדות, מתוך עקשנות והתמדה יוצאי דופן, ומגיעים לרוב להישגים בינוניים, שאינם עומדים בפרופורציה כלשהי למאמץ המושקע. מכאן קצרה הדרך לשחיקה וייאוש, על כל ההשלכות הנובעות ממנה.

אין בדעתי בדברים אלה להציג את כל הטיעונים המוצקים בתומכים בחשיבות הפנייה לאבחון. אומר כאן רק מספר מילים: הפרעת קשב היא בעיה רפואית לכל דבר. וכשם שחולה עם בעיות ראיה לא יגיד לעצמו: אני אתאמץ עוד קצת ואז אוכל לראות, או חולה סכרת שיאמר: אני אחכה עוד קצת והסוכר יתאזן - כך אי אפשר לומר: אני אשקיע עוד קצת, והקשב שלי יסתדר. יש כאן פספוס גדול של איכות חיים, כאן ועכשיו, בכל רגע ובכל תחום של החיים. הטיפול שיכול להינתן למי שמאובחן כבעל הפרעת קשב הוא רב ממדי, תרופתי ו/או אחר, וכל השהייה פוגעת בזכותו למיצוי חייו באופן מלא ומשמעותי.

כיצד אפשר להביא בוגרים לקבלת החלטה שקולה בשאלה האם לפנות לאבחון קשב?
לדעתי, זה עניין של תהליך, זמן הבשלה. צריך להיות מקום או אדם שהם מאמינים בו, שאפשר לדבר אתו ולהתלבט, ללכת ולשוב, לרצות היום ולהתנגד מחר וחוזר חלילה. בסוף תתקבל החלטה. יש לספק למי שמתלבט ידע מדעי עדכני בכל הספקות. כדאי להפגיש אותו עם עמיתים שהיו במצב התלבטות דומה ועברו כבר כברת דרך התפתחותית לאחר אבחון וטיפול. צריך לגלות אמפטיה וכבוד לחששות, עד שהבוגר עצמו יהייה בשל לקבל את ההחלטה עבור עצמו.

 ד"ר נעמי וורמברנד  היא מייסדת ומנהלת מכינת ניצני מהות לבוגרים לקויי למידה.
כמו כן, מכהנת כמנכ"ל עמותת קווים ומחשבות, לעיצוב חברה מבינה ונגישה יותר עבור אנשים עם הפרעות קשב וריכוז ADHD. העמותה פועלת מול מוסדות המדינה כדי להשיג שינויים בתחומי הרפואה, החינוך, הצבא, ההשכלה הגבוהה והתעסוקה למען אנשים וילדים עם ADHD. לגלישה לאתר עמותת קווים ומחשבות: http://keshev.org/ 

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:

ד"ר נעמי וורמברנד
מנכ"ל עמותת קווים ומחשבות
מנהלת מכינת ניצני מהו"ת בסמינר הקיבוצים
עבור בוגרים לקויי קשב ולמידה

 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת דר' נעמי וורמברנד

מאת: דר' נעמי וורמברנדהפרעות קשב וריכוז17/01/091779 צפיות
שיתוף הפעולה בין משרד הבריאות לעמותת קווים ומחשבות בשנת 2008 התבטא בנושאים הבאים: א. פרסום חוזר מנכ"ל (אפריל 2008) אשר הגדיר בתקנות ברורות את הנוהל של אבחון קשב תקין לילדים ולמבוגרים. ב. תיקון לפקודת הסמים המסוכנים - עדכון המינון היומי המותר של התרופה ריטלין להפרעות קשב וריכוז.

מאמרים נוספים בנושא הפרעות קשב וריכוז

מאת: vodplaceהפרעות קשב וריכוז17/08/162189 צפיות
סיפור אישי של רועי ועל איך אבחון דידקטי עזר לו להתבר על ליקויי הלמידה שלו ולהצליח בלימודים ובחיים.

מאת: vodplaceהפרעות קשב וריכוז06/07/161700 צפיות
אבחון דידקטי מאפשר לזהות הפרעות קשב או בעיות לימודיות בסיסיות לימודיות. כשמדובר בצעירים האבחון מקבל חשיבות עליונה

מאת: sharondan80הפרעות קשב וריכוז21/07/152557 צפיות
הפרעות קשב וריכוז הן ללא ספק בעיה מוכרת מאוד, אשר הפכה לאחת הבעיות השכיחות יותר בתחום הנוירולוגיה אצל ילדים וכיום, בשל המודעות הרבה לתחום, והמודעות להשלכות של ההפרעה על הילדים, הרבה מהם זוכים לאבחון מוקדם וטיפול מקצועי שלא היה קיים בעבר.

מאת: נאוה סלורהפרעות קשב וריכוז19/07/152145 צפיות
הדיון בעולמו של ילד בעל הפרעת קשב וריכוז לרוב מתמצה בהתייחסות לתפקוד האקדמי שלו בכיתה או להתנהגות שלו בבית, תוך התעלמות מוחלטת ממה שעובר על נבכי נפשו. בתור הורים, כדי להבין לעומק מה עובר על ילד שיש לו הפרעת קשב וריכוז, עלינו להתמקד לא פחות מכך בעולמו הרגשי.

מאת: נאוה סלורהפרעות קשב וריכוז04/06/151948 צפיות
אחת הדילמות המרכזיות עימן מתמודדים הורים לילדים עם הפרעות קשב היא האם לדבר עם הילד על הבעייה או לא, ואם כן, איך בדיוק לעשות את זה. אולי אם לא נזכיר לו שהוא סובל מהפרעות קשב, הבעיה תהפוך מינורית, והוא לא יתפוס את עצמו כ"בעל הפרעה"? ומצד שני, שיחה כזו עם הילד דווקא יכולה לעזור לו להתמודד טוב יותר עם הקשיים? מה עושים? המומחים של מרכז אמירים עם כמה עצות להורים המבולבלים.

מאת: נאוה סלורהפרעות קשב וריכוז05/05/151999 צפיות
בשנים האחרונות הולכים ומתרבים המקטרגים על הריטלין. בעידן ניו אייג'י, שבו המודעות לחסרונותיהן של התרופות הכימיות נמצאת בשיאה, הורים רבים נרתעים מהמחשבה לטפל בילדיהם הסובלים מבעיות קשב וריכוז באמצעות ריטלין. היות שהריטלין נתפס בציבור כפתרון המרכזי והיחיד להפרעות קשב וריכוז, הורים שהם מתנגדי ריטלין נמנעים מלהעניק לילדיהם טיפול הולם, ולעיתים אף מסרבים לשלוח אותם לאבחון, ובלבד שהילד לא יצטרך לקחת את התרופה. כדי לסבר את האוזן ולטובת הילדים, חשוב לנו לספר לכם, שיש פתרונות נוספים, שאינם כרוכים בנטילת ריטלין:

מאת: מגניב הפרעות קשב וריכוז03/03/152175 צפיות
ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז מתקשים להשתלב בחברה ולדבר זה יכולות להיות השלכות קשות מאוד להם ולחברה שמסביבם. הפרעת קשב נובעת מפגיעה במערכת העצבים המרכזית, ובמערכת ההפעלה הרשתית, והסימפטומים לכך הם קשיים בהקשבה בריכוז, יכולות למידה וזיכרון מוגבלות, קושי במיון ועיבוד מידע של גירויים חיצוניים ופנימיים ועוד. כל ההפרעה הזאת גורמת ללחץ רב ולעומס נפשי על כל מי שסובל ממנה, בקושי בלמידה ובצבירת חוויות ועוד.

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica