אתם זוג צעיר עם שני ילדים, רוב שעות היום נמצאים בעבודה, צריך להביא פרנסה לבית, אוכל לגוזלים, לשלם תשלומים שוטפים ודמי שכירות ולמעשה מה לא.
אם התמזל מזלכם, אתם עובדים בעבודה שבה אתם בחרתם ואתם עושים מה שאתם אוהבים. אם ממש התמזל מזלכם אתם גם מרוויחים שכר הוגן יחד עם כל התנאים הסוציאליים המקובלים.
כל השנה עובדים וחוסכים גרוש לגרוש, תעשו הכל כדי שלפחות פעם אחת בשנה בזמן החופשה השנתית תוכלו לקחת את משפחתכם לפינוק אמיתי בחוץ לארץ.
כחודשיים לפני הזמן אתם מתחילים לתכנן, מעלים רעיונות לגבי מדינות שונות בהן הייתם רוצים לבקר. אולי נזמין טיסות לאמסטרדם לחופשה הקרובה? בטח, כדי שתוכל להתמסטל, אמרה אשתי, ומה יהיה איתי ועם הילדים? טוב טוב, אמרתי בצחוק.
תבדקי אם יש טיסות ללונדון במחיר סביר, כדי שנוכל לראות את ארמון בקינגהאם. אם לא נחפש טיסות למוסקבה שמזמן רציתי לבקר בה ולראות את הקרמלין (תמיד בחדשות זה נראה בניין מרשים).
סבבה, אמרה אשתי, מוסקבה יכול להתאים (בטח מתאים לה, היא רוסיה), תוכל להכיר את המשפחה שלי, אלו שלא עלו ארצה והעדיפו להישאר בסביבה המוכרת להם, או שהיו מבוגרים מידי וחולים מכדי לשרוד את הטלטלה.
אוי ואבוי חשבת לעצמך, איך הסתבכתי, איך אני יוצא מזה עכשיו ... אין דרך חזרה, אשתך כולה בהתלהבות ושום דבר בעולם לא יעז לקלקל לה את מצב הרוח, בטח לא אתה, אם אתה רוצה לישון הלילה במיטה שלך ולא בסלון. אז זהו, הוחלט. מוסקבה here we come סיננת בספק שמחה ספק עצב על כך שלא טסים לאמסטרדם, או ארץ המריחואנה כפי שחבריך מכנים אותה.
הזמן חלף מהר, הגיע הזמן, אתם בדרך לשדה התעופה. הילדים מאושרים, לא מפסיקים להשתולל, הרגשה של חופשה באוויר, כולך בהתרגשויות סוף סוף לנוח. נכנסים לשדה, מפקידים את המזוודות לאחר הבידוק הביטחוני ... "ארזתם לבד?", ויאללה למטוס.
אל תשכחו להביא וודקה פרימיום לחברים, שכולם יוכלו ליהנות יחד אתכם כשתחזרו ותעלו זיכרונות מהטיול!