בס"ד
www.sharhasodot.com
מאמר מפי איש הקבלה
"כוכבים נופלים"
"אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קינך משם אורידך נאום ה' " (עובדיה א' ד')
רבים ומגוונים היצרים אשר טבועים באדם ונחלקים לקבוצות שונות, אחד מהם הוא יצר השאפתנות.
יש כאלה החיים את חייהם ומאמצים את העניין "מסתפק במועט", מודה לאל על מה שיש לו ואנשים מקבוצה אחרת שואפים לאגור עוד ועוד כאילו נמצאים במרדף החיים.
אמרו חז"ל בפרקי אבות: "מרבה נכסים מרבה דאגות"
אין זה אומר שעלינו להתרחק מעניין זה, אך הרוצה בזה ולשם מכוון את חייו, עליו לדעת לקראת מה הוא הולך וכיצד להישמר ולא להיפגע.
בדורנו אנו שומעים מדי יום על אנשים רבים אשר הגיעו אל השיא האישי שלהם או זה שהציבו לעצמם, לעתים לדרג של "רמת מעלה" ופתאום, כרעם ביום בהיר הכל מתרסק, כבודם נרמס, בריאותם נפגעת, מצבם הכלכלי מדרדר, ביתם נחרב ומשפחתם מתפרקת ועוד.
הדוגמאות רבות ומגוונות וניתן לראות זאת אצל אנשים אשר חלקם מוכרים לנו מכל תחומי החיים.
פוליטיקה, בידור, תחום הלימוד האקדמי או האחר, נדל"ן, רפואה, משפטים, תקשורת, אנשי דת, שחקני תיאטרון, עוד ועוד.
במקרים רבים אנשים אלה נתפשים כישרים חכמים ונבונים אשר לא בהכרח עשו מעשה שאינו תקין.
רבים מהם מוכרים לנו גם כאנשי חסד ומעשה, אשר עשו מעשים טובים לזולת ופתאום מתרסקים כמגדל קלפים.
יש אשר יאמרו, כי אותם אלה המדוברים מעדו בתפקידם או במעשיהם ועל כן נחתה עליהם יד הברזל אשר מוטטה אותם.
לדעתי, אין הדבר נכון וכל מקרה לגופו.
ידוע הדבר כי נסתרות דרכי האל וכאשר יד הברזל נוחתת על האדם היא פוגעת בדרכים שונות ולעתים תופשת את האדם דווקא במקום הכי רגיש.
האחד ירד מנכסיו, האחר התפרקה לו מערכת זוגיות ואולי גם משפחה אשר בנה במשך שנים, אחר שם קץ לחייו, אחד ספג את הבושה והכלימה, ההוא שהגיע לרמה נעלה נחת עד שנשכח מעיני הציבור, האחר נפל לחולי ה' ישמור ועוד.
נשאלת השאלה, מדוע זאת, האם מישהו מאיתנו יכול להבין?
חברים,
לו ננסה לבחון זאת על פי תעצומות הנפש נאמר כך, מי מאיתנו כזיגמונד פרויד אשר גם הוא לא התגבר על שאלה זו.
למרות שהנזק אשר נגרם לאדם לרוב הוא גשמי, ננסה לבחון את התשובה במבט אחר, רוחני וגשמי.
דעו כי לא קיימת שאלה שלא ניתן לענות עליה בדרך הנסתר והמיסטית.
בקלות ניתן לומר, זהו גלגול חוזר, גלגול מתקן וכו' האמינו לי מכיר את הכל.
ננסה בדרך הרציונאל ואחיזה במציאות החיים ובדרך של מציאות העולם הנקרא שכר ועונש, נשאל את עצמנו, האם "עונש" כזה קשה מגיע לאותם אנשים אשר נגעו בפסגה?
שאלה נוספת, מדוע בכלל זה קורה לאותם אנשים?
חברים,
אדם המכוון את חייו להגיע לפסגה האישית שלו וכל אחד בתחומו, עליו לדעת את משמעות המילים:
א, "אם תגביה כנשר"
ב, "ואם בין כוכבים שים קינך".
יחד עם זאת אפשר לומר כי זו משאלת לב של רבים להגיע לפסגה אשר הציבו לעצמם.
לעצם העניין מדברי הנביא מובן כי יש כמעין מחסום, גבול שאותו כביכול לא ניתן לעבור וכל אחד כפי שוויו.
כיצד ידע האדם מהו הגבול או הפסגה אליה מותר לו להגיע כדי שמשם לא יפול ויתרסק?
האם יש חוברת הדרכה לעניין חשוב זה?
תפשו את עיניי הפסוקים הבאים: תמצית הדברים בפרשת לך- לך והמעמיק בזה שכרו גדול מאוד.
שם נאמר:
וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל, וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם.
בִּלְעָדַי, רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים, וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי: עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא, הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם.
א אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הָיָה דְבַר-יְהוָה אֶל-אַבְרָם, בַּמַּחֲזֶה, לֵאמֹר: אַל-תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ--שְׂכָרְךָ, הַרְבֵּה מְאֹד. ב וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֲדֹנָי יְהוִה מַה-תִּתֶּן-לִי, וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי; וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי, הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר.
ג וַיֹּאמֶר אַבְרָם--הֵן לִי, לֹא נָתַתָּה זָרַע; וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי, יוֹרֵשׁ אֹתִי.
ד וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה: כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ.
וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.
וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה.
במיוחד רצוי להתייחס ולהבין את המילים: וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה.
לא ראינו כאן שאברהם הוציא משלו ונתן, אם כך היכן מעשה צדקה של אברהם, הכיצד זה מחשיב לו האל את התנהגותו לצדקה?
שלושה פסוקים המצביעים על גדלות האיש:
א, "הרימותי ידי" רק אברהם ור' שמעון בר' יוחאי אמרו כך, זהו איסור הלכתי אבל עוצמתם ואמונתם נתנה להם זאת.
ב, אברהם אומר כי לעצמו אינו רוצה כלום, אבל לא שוכח את הנערים אשר עמו. עָנֵר, אֶשְׁכֹּל, וּמַמְרֵא,
ג, אברהם לא מוכן לקבל מאחרים.
ד, האמין בה' באמונה שלימה.
ואז אומר האל, ויחשבה לו לצדקה. (שימו לב לזה).
חברים,
הסוד המסתתר כאן וניתן ללמוד ממנו יסוד גדול, העניין אינו בעצם נתינת הצדקה שהאדם מוציא משלו ונותן לאחר, אלא הרעיון הוא במעשה הנקרא "מעשה צדקה".
ראו כמה המעלה גדולה היא, כאשר מתייחסים לאדם הפשוט, הנער, העני, המסכן, לעתים זה שעזר לך ותמך ברגעים קשים כדי שתעלה למעלה.
כמה חשובה היא האמונה באל.
כמה על כמה גדולה היא ומכופלת מעלה הצדקה אשר אינה נמדדת בכסף , משקל ומאזניים.
כאשר אדם נותן, ממילא זה לא שלו ואצלו בהשאלה מהאל.
מעלת הצדקה יכולה להיות במובנים רבים, גדולה היא מאוד ועומדת לאדם לזכות מדור לדור וכמובן לו עצמו,
כנאמר: "צדקה תציל ממות"
הרוצה להיות מוקף הגנה בדרכו אל הפסגה והישארותו שם עליו לזכור.
לא להעלים עין מאותו "מסכן" ברחוב.
לא לזלזל בכבודו של האדם הפשוט.
לעולם לא לשכוח את אלה פשוטי העם שתמכו בך בדרך אל ההצלחה.
לא להעלים עין גם מאותו זה המושיט יד ומבקש על נפשו,
כנאמר בגמרא:
"והיה כי אחיך יושיט ידו עני הוא" אחד עני בנפש, האחר בשכלו ואחד בממון, כל אחד כפי שדן אותו האל.
גם אם אינך יכול לתת לו מכל סיבה, אל תפסח עליו ואמור:
"ייתן לך האל את שכרך"
מעלות רבות יש לצדקה אשר כל אחת נבחנת בלימוד מעמיק.
הנותן ואינו יודע למי נתן.
הנותן ויודע למי נתן.
הנותן על מנת לקבל פרס, כדי שבדרך עקיפה יקבל היתר, הסדר וכדומה.
הנותן מתוך המעשר.
הנותן מתוך שלא שלו.
המקבל ויודע ממי קיבל.
המקבל ואינו יודע ממי קיבל.
המקבל בבושת פנים.
המקבל על מנת להעביר ולאשר עניין כלשהו (שוחד)
ועוד...
אדם אשר הגיע לפסגה האישית שלו או שהוא בדרך אל הפסגה ומדקדק במעלות אלה ודאי יפתח לפניו אותו מחסום,
שנאמר:
"אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קינך"
כל זאת בתנאי אחד, שיזכור ויחרוט מול עיניו תמיד את המילים:
"לא כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה, כי אם ה' צבאות"
המדקדק בזה ודאי יזכה להגנה עליונה תמידית.
חברים, ספרו שאתם מדקדקים בזה וזוכים לראות הצלחות.
האל יהיה בעזרינו, ישמח אתנו, "יגן עלינו באלף המגן" אמן.
שבוע וחודש טוב
ברכה והצלחה לחברים ולכל עם ישראל.
אם מאמר זה מצא חן בעיניכם, שתפו אותו עם חבריכם לזיכוי הרבים.
החבר,
איש הקבלה יצחק אטיאס
כל הזכויות שמורות.