אחד התחומים הבסיסיים המועברים במהלך לימודי חשבונאות הינו הכרת העקרונות והכללים החשבונאיים המקובלים, כלומר סידרה של קווי יסוד מנחים אשר משמשים לרישום חשבונאי ודוחות פיננסיים. קיימים מספר עקרונות חשבונאות בסיסיים הכוללים את עקרון הגילוי הנאות, עקרון עלות היסטורית, עקרון השמרנות, עקרון הישות הנפרדת, עקרון העקביות, עקרון ההמשכיות, עקרון הקבלה, עקרון העסק החי, עקרון המהות הכלכלית, עקרון ההכרה בהכנסה, ועקרון ההקבלה בין הכנסה להוצאה.
דוגמאות למספר עקרונות חשבונאיים
להלן פירוט של מספר עקרונות חשבונאות בסיסיים, הנלמדים במהלך לימודי תואר ראשון ושני, והינם חיוניים להתנהלות חשבונאית נאותה:
• עקרון השמרנות- עקרון זה מדגיש את הצורך בעריכת אומדן כמותי בכל מקרה של רישום פעולות חשבונאיות ללא מידע כמותי מדויק. האומדן צריך לשאוף אל ממצאי הרווח הנמוכים ביותר על מנת למנוע הגזמה של ארגונים במידת רווחיותם.
• עקרון העקביות- עקרון זה מנחה את הארגון לגבי דיווח עוקב ואחיד הנוגע למצבו ולפעולותיו במהלך תקופה חשבונאית, וזאת כדי לספק דיווח אמין על הכנסות, הוצאות ופעולות פיננסיות.
• עקרון ההכרה בהכנסה - מספק קווי הנחייה למועדים קבועים, ברורים וברי השוואה הנדרשים להכרת הכנסות של ארגון, במטרה למדוד את הרווח וההפסד שלו.
• עקרון העלות ההיסטורית- עקרון חשבונאות זה מחייב ארגונים לרישום מדויק של כל פעולותיהם, כולל עלות מקורית ומועד הפעולה. זאת במטרה למנוע הטיות ועיוותים בדוחות החברה.
• עקרון ההקבלה- דורש הכרה בהוצאות הצפויות בעתיד לארגון, וזאת כנגד ההכנסות שלו.
• עקרון הישות הנפרדת- בראייה החשבונאית כל עסק הינו גוף ארגוני אוטונומי שאינו קשור לבעליו. לכן הרישום החשבונאי משמש לתיעוד פעולות העסק בלבד ואין לערבן עם פעולות שעושה בעל העסק ושאינן קשורות ישירות לעסקו.