ביקורת: "סונטת סתיו" של אינגמר ברגמן – קונצרט מלוטש של שלוש שחקניות נפלאות – פנינה תיאטרלית ייחודית ומרגשת- בית צבי
מאת חיים נוי
"סונטת סתיו", המבוסס על סרטו הנודע של אינגמר ברגמן והמועלה בבית צבי ברמת גן הוא קונצרט מלוטש, המבוצע בידי שלוש שחקניות נפלאות, וירטואוזיות, המעניקות לצופים פנינה תיאטרלית ייחודית ומרגשת.
הבמאי והיוצר השוודי אינגמר ברגמן כתב את הסרט "סונטת סתיו" במיוחד עבור השחקנית הנודעת אינגריד ברגמן, שמזה שנים ביקשו לעבוד זה עם זו. הבת הבכורה גולמה בסרט בידי ליב אולמן. למעשה, הסרט הורכב רק בחלקו הקטן מהתסריט המקורי שכתב ברגמן והוא שימש יסוד להצגה, שהיא שונה במהותה וביכולת המשחקית של הסרט.
במקור נטלה בהצגה חלק דמות נוספת, ויקטור, בעלה של אווה. הוא חי עימה בצל האסון שפקד אותם עם מות בנם הפעוט. בהפקה הנוכחית הושמטה הדמות וההצגה מתרכזת בשלוש הנשים. שרלוט היא פסנתרנית ידועת שם המחליטה לבקר את בתה אווה, המתגוררת בכפר נורווגי שכוח אל, לאחר שלא ראו זו את זו 7 שנים. במהלך הביקור מתחוור לשרלוט, כי בתה אספה אל הבית את הבת הנוספת, הלנה, שחלתה בניוון שרירים מתקדם ואווה הוציאה אותה ממוסד פסיכיאטרי שבו אושפזה בידי שרלוט והיא מטפלת בה באהבה רבה.
חרף העובדה ששרלוט ואווה מנסות להעניק לביקור צביון משפחתי נורמלי, נחשפים הסדקים במערכת היחסים ומתגלה הקרע העמוק ביניהן. אווה מאשימה את שרלוט שבעצם היא אחראית לקרע ולכך שנטשה את המשפחה והתמקדה רק בקריירה שלה. היא זוקפת לחובתה את נטישתה של הלנה החולה לאנחות וטוענת כי היא הייתה אימא עם נכות רגשית ובלתי מוסרית בעליל.
המחזה כבר הועלה לפני 8 שנים בהבימה עם ליאה קניג, טטיאנה קנליס-אוליר והילה וידור וכן עם אלכס אנסקי כויקטור, תפקיד שהושמט בהפקה הזו.
הבמאית המשובחת אינגה צ'וטקו הצליחה להעמיד עם שלוש השחקניות המדהימות דרמה משפחתית צובטת לב, אנושית, מרגשת מאוד . זהו מעין דו-קרב מילולי וטעון בין האם ובתה כשבתווך ניצבת הבת החולה והכול נסחף למערבולת דרמטית משפחתית, נוגעת ללב ומרשימה מאוד.
מיקה בן-שאול הנהדרת מגלמת את שרלוט שגם כשהיא מתארחת סוף סוף אצל בתה , אינה מסוגלת להיגמל מהקפדנות שלה לביצועי פסנתר מושלמים ומנסה למצוא דופי בנגינתה של הבת. מיקה מובילה את התפקיד למימדים עליונים ודרמטיים. היא חושפת את הגיגיה ומנסה למצוא הצדקה למעשיה, שגרמו לבתה להתרחק ממנה ואפילו לשנוא אותה. מיקה מגישה משחק משובח, הדור בנוכחות ומוקפד. משחקה הוא נפלא.
עדי אברהמי מגלמת את אווה והיא מצליחה להביא את התפקיד לספירות מופלאות. עדי היא שחקנית מצטיינת ומגישה משחק מרגש מאוד. יש לה יכולות דרמטיות מצוינות ושיאו של הערב כשהיא גם פורטת על הפסנתר ומשמיעה את השיר הקסום "אני נחה" (שאותו , אגב, חיברה והלחינה), הדממה באולם היא מקפיאת דם והלחלוחית בוהקת מעיני הצופים והשחקניות כאחד. זהו שיר עוצמתי ומשחק מדהים של עדי לאורך כול הערב.
תמר ווסר מגלמת את הלנה הנכה, הרתוקה לכסא גלגלים ומדברת בקול לא ברור וכמעט חסר פשר, המובן רק לאווה. תמר ווסר היא שחקנית מופלאה ומצטיינת ומשחקה הוא מרטיט את הלב. דווקא התפקיד הזה הוא קשה עד מאוד לביצוע והוא גם קשה לצפייה. הקטע שבו היא חוזרת כאילו לנעוריה ומחוללת ורוקדת ונעה בריצה על הבמה הוא מיוחד ושובה לב. קריאת האמוק שלה לקראת סיום ההצגה היא חוויה בעלת עוצמה בלתי רגילה והמטלטלת את ההצגה לפסגות אדירות. אין ספק שתמר היא שחקנית מצוינת ,משכמה ומעלה.
הנוסח העברי של ליזי עובד שייה הוא ברור ונהיר. סלבה מלצב עיצב תפאורה פרקטית פשוטה ויפה מאוד. סשה סקירין עיצב את התאורה הראויה , המאירה את המתחולל על הבמה בטוב טעם. נטשה מנטל עיצבה את התלבושות היפות וההולמות, במיוחד את הבגדים הנהדרים של שרלוט. גנדי בביצקי עיצב את קטע התנועה של הלנה.
"סונטת סתיו" היא דרמה בעלת עוצמה רבה, טעונה וקולחת ואין בה רגע דל. שלוש השחקניות משלימות זו את זו ומעניקות לצופים פנינה תיאטרלית וחוויה מרתקת ומרגשת.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.