ביקורת: "תעלת בלאומילך" – שוב חופרים את רחוב אלנבי בקומדיה הקלאסית של קישון – מצחיק והזוי, אך לא מגיע לרמת הסרט – קטעי תנועה ותפקידים אפיזודיים מבריקים
מאת חיים נוי
"תעלת בלאומילך" שכתב וביים אפרים קישון הפכה לסרט קאלט, הזוי ומיוחד. הסרט כלל שחקנים נודעים וניצל, בין היתר, את החפירות האמיתיות שנערכו בשעתו ברחוב אלנבי לצורך בנית מעברים תת קרקעיים.
אלי ביז'אווי וגורי אלפי עיבדו את התסריט וביימו את ההצגה החדשה שעלתה בתיאטרון הקאמרי כשהם מתבססים על אותן דמויות ואפילו על דמיון מוחץ בין גיבורי הסרט לבין מי שמגלמים אותם בהצגה. התוצאה היא קומדיה קלילה ודווקא בהחלט נעימה ונאה, שזורה בהברקות בימוי, בקטעי כוריאוגרפיה קסומים ובליהוק שחקנים מצוינים בתפקידי משנה. ההצגה לא מגיעה לרמת הסרט וזאת , אולי, כיון שאנו נוטים להתייחס לסרט כאל "כזה ראה וקדש" ואולם ההצגה הנוכחית היא בהחלט קולחת, מצחיקה, משובצת בשחקנים משובחים ואין ספק שקישון עצמו אילו היה צופה בהצגה היה טופח על שכמם של היוצרים ומפטיר "כל הכבוד, ארבינקא".
העלילה הידועה עוסקת במטורף שנמלט מבית חולים לחולי נפש, גונב מקדחת כבישים ומתחיל לקדוח ברחוב אלנבי. הדיירים שחייהם הפכו בלתי נסבלים, מתקשרים לעירייה, אלא ששם לא ממהרים לעצור את המהומה וכל אחד מנסה לנכס לעצמו את היוזמה הברוכה למען העיר. שני מנהלי הדרכים והכבישים מנגחים זה את זה ומגבבים דברי הבל באזני ראש העיר הבובה, והכול נערם ונמזג למהומה רבתי עד שהים פולש לרחוב והופך אותה לוונציה של המזרח התיכון. רק פקיד עייריה זוטר שמאוהב בבתו של אחד השכנים צועק כי המלך הוא עירום. אבל, איש אינו שומע לו ובסופו של דבר הוא מוצא עצמו בבית החולים לחולי נפש.
ההצגה בנויה כבעין סרט קומיקס והדמויות הן קריקטורות מהלכות והזויות. כמעט כל התפקידים מאויישים בידי שחקנים הדומים לשחקנים ששיחקו בסרט, באביזרים, תלבושות, פאות נכריות ומימדי הגוף.
אלי ביז'אווי וגורי אלפי הצליחו לקבץ את הסרט והעלילה לתבנית קולחת , מצחיקה ובהחלט הזויה. הגרוטסקה והקריקטורות המהלכות על הבמה הן משובחות.
המוזיקה המקורית של קרן פלס היא מצוינת ורעשי הרקע הכלולים במוזיקה הם מוצלחים, לדעתי, באופן מיוחד.
שלומי אברהם מגלם את בלאומילך והוא אינו פוצה את פיו עד לסיום ההצגה ושם הוא דווקא משתפך. אפילו רעמת השיער שלו דומה לזו שהייתה לבומבה צור האגדי. אברהם משחק כהלכה , בשובבות ובקור רוח והוא מצליח לגלם את התפקיד באורח יפה מאוד.
גורי אלפי מגלם את ציגלר, פקיד העירייה שבעצם מגלה שהכול הוא עורבא פרח ואין בכלל תכנית לחפור ברחוב אלנבי, אלא שאיש לא שומע לא והוא מפוטר ולבסוף מאושפז. גורי אינו מפריז במשחק. הוא מאופק די הצורך ואינו מתפרע ולכן הוא משחק באורח נהדר וראוי.
יצחק חזקיה מגלם את צוקרמן השען ולמרות שזהו תפקיד שקטן על חזקיה הענק, הוא מבצע את התפקיד באורח מצוין.
נטע גרטי היא דבורה צוקרמן המאורסת כבר חמש שנים לציגלר ומשחקה נעים ומוצלח.
יואב לוי מגלם גם את אחד הדיירים וגם את שולטהייס מנהל אגף הכבישים וככזה הדמות היא ציורית, מגוחכת כהלכה ומצוינת.
גולן גרוס מגלם גם את הדייר הרופא וגם את עוזר ראש העיר והביצוע שלו הוא מעולה.
רוני גולדפיין מגלמת את אשת הרופא ואת מזכירתו של קובישבסקי מהעירייה ודמותה כמזכירה היא נפלאה ביותר. הקטע שלה כמלצרית בסעודת התה היא מופלאה.
עזרא דגן כשכן חרש ונרגן וכראש העיר הוא כליל השלמות. עזרא מגלם את ראש העיר הציורי והנטול חוט שדרה באורח ראוי לכל תשבחת. דגן הוא שחקן מקצועי מצוין.
קובי פרג' מגלם באורח טוב מאוד את השוטר אזולאי ואבי טרמין מגלם בהצלחה את רב פקד לבקוביץ.
שמואל וילוז'ני מצוין כדר' קובישבסקי מהעיריה. וילוז'ני הוא קומיקאי בחסד והוא מקפיד לא לחרוג מגבולות הטעם הטוב , אינו מתפרע או צורח וכל משחקו הוא מאופק, מענג, מהנה ונופת צופים. וילוזני הוא שחקן נהדר.
מי שגונבת למעשה את ההצגה ודווקא בתפקיד משני היא איה גרניט-שבא . איה מגלמת את הדיירת יאקוסטה, תפקיד שאותו גילמה בסרט אימה , זהרירה חריפאי וכן את המזכירה איילה. איה בהחלט גונבת את ההצגה דווקא בתפקיד המשני של המזכירה של שולטהייס בזכות הליכתה, ציוציה ומשחקה המלא כישרון ויכולת מימיקה מצויינים, המעניקים לתפקיד מימדים קריקטוריסטים וכאילו נלקחו מסרט מצויר.
ברק פרידמן ורעיה לידר משלימים את הלהקה בתפקיד פועלים ובבצוע יפה.
ערן עצמון עיצב תפאורה פשוטה מאוד של יריעת בד ענקית המדמה את הבניין והרחוב והתוצאה בהחלט מעניינת ומיוחדת ונאה. אורנה סמורגונסקי עצבה את התלבושות הנאות והמוצלחות. קרן גרנק אחראית לתאורה הראויה.
שבחים מיוחדים מגיעים ליניב הדר על הכוריאוגרפיה המופלאה במיוחד בסצנת סעודת התה.
הבעיה בהצגה שהצופים משווים אותה מיד לסרט הנוסטלגי , אך הדבר אינו כך. הסרט היה ויהיה סרט קאלט וזכור לטוב גם בשל השחקנים האדירים שכיכבו בו, ובין היתר שרגא פרידמן הגאון ובומבה צור, זהרירה חריפאי וכל הקאסט ההוא. בבואתם בהצגה אינה משתווה להם אמנם, אבל גם כך, למען הדור שלא ידע את בומבה ואת קישון, זוהי הצגה שנעים להתרפק עליה ולהעביר שעה וחצי של קורת רוח .
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.