ביקורת: רוקדים בלונאסה – הצגת המופת שגרפה 8 פרסי תיאטרון בהפקה מרגשת מלווה מקצב אירי וריקודים – בית צבי
מאת חיים נוי
"רוקדים בלונאסה" היא הצגת מופת פרי עטו של המחזאי האירי בריאן פריל שגרפה 8 פרסי תיאטרון ובהם 3 פרסי טוני, פרס לורנס אוליבייה ועוד פרסי עיתונות ודרמה.
ההפקה העולה בבית צבי ברמת גן מאופיינת בביצוע מרגש ודרמטי של להקת השחקנים המוכשרים, המשלבים גם – כחלק מן העלילה – שירים איריים מלווים בריקודים בסגנון אירי ואפילו ריקוד עם שיר הנושא מהמחזמר הנודע ANYTHING GOES.
הבמאי יגאל זקס הצליח ללהטט עם השחקנים והעלה הצגה מרשימה ואיכותית, נעימה ומרגשת מאוד.
פריל כתב את המחזה ב-1990 והוא מבוסס על זיכרונות ילדותו, שהועתקו לעיירה בדיונית באירלנד בתקופה של קיץ 1936. המחזה ייחודי בכך שהוא מסופר מנקודת מבטו של הילד מייקל בן השבע, המתגורר עם אמו וארבעת אחיותיה. בהצגה אנו חוזים במייקל הבוגר הרואה ואינו נראה , המספר את הסיפור בעוד המשתתפות בעלילה אינן מבחינות בו, אלא בדמות הילד הקטן.
בבית המשפחה מתגוררים כריס, אימו של מייקל, פרי אהבתה לגבר מסתורי בשם ג'רי הפוקד מעת לעת את הבית, אם כי הם לא נישאו מעולם. שאר האחיות הן קייט, החשה עצמה כאם המשפחה, לאחר שנותרו יתומות. קייט היא מורה בבית ספר. אגנס ורוז סורגות כפפות ומוכרות אותן בעיירה, אך מפעל סריגים חדש גורם לאובדן פרנסתן. למגי ולכריס אין הכנסה כלל. האח הבוגר ג'ק חזר לאחרונה מאוגנדה ולוקה במלריה ומאובדן זיכרון חלקי.
ג'רי , אביו של מייקל, מגיח מפעם לפעם ומייקל זוכה לראותו לראשונה. ג'רי הוא סוחר נודד.
הרדיו, החדש לתקופתו, מביא מפעם לפעם לפרצי מוזיקה אירית והבנות יוצאות במחולות איריים.
מייקל הבוגר מספר לצופים את אחרית האירועים והתפתחויות העלילה ומה אירע לכל אחד מבני הבית.
עמית גיל כמייקל משחק באורח יפה מאוד ומלוטש.
שרון רוזנבאום כקייט מגלמת את התפקיד במקצועיות ובאורח נהדר.
נעמה פרידמן כמגי מפגינה יכולות משחק טובות מאוד וגם יכולות ריקוד ושירה מצוינים.
כרמל יחיה כאגנס משחקת מצוין ובזכותה אנו נהנים גם מריקוד מופלא –עם גיל כהן כג'רי- לצלילי שיר הנושא מהמחזמר הנודע ANYTHING GOES של קול פורטר מאותה תקופה.
רוז היא ליטל אקריש המקסימה שיודעת לרגש מאוד ולהפגין יכולות ריקוד ומשחק נפלאים.
כריס היא חן זכאי בעלת יכולות משחק משובחות מאוד. היא מגלמת את אימו של מייקל ומשחקה הוא מלוטש ומעולה.
ג'רי הוא גיל כהן השרמנטי שמגיש משחק יפה מאוד.
ניל משען הוא ג'ק, האח שחזר מאפריקה ומשחקו ראוי,מוקפד ומוצלח.
הנוסח העברי הוותיק של דן אלמגור הוא מעולה ועכשווי. דפנה פרץ עצבה את התפאורה והתלבושות היפות והתקופתיות. אורי רובינשטיין עיצב תאורה ראויה.
בל וענונו (שחקנית השנה השלישית) אחראית לכוריאוגרפיה הנהדרת שמתהדרת בסגנון אירי ומחול תקופתי.
לאור הקרדיט והתודה ליאיר ורדינגר מלהקת המחול האירי בארץ, אנו למדים שהוא סייע בהדרכת הריקודים האיריים.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.