עידן וכרמית הכירו בחו"ל, שניהם הפליגו על אותה מעבורת. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. שניהם בדיוק עברו גירושין, כל אחד נותר פגוע וחבול, והקשר החדש שנרקם ביניהם העניק לשניהם חוויה משמעותית של זוגיות טובה ומאושרת.
אחרי הנישואין הטראומטיים, בייחוד של עידן, שהיה עדיין בעיצומה של תביעת מזונות שגרושתו ניהלה כנגדו, קיבלו עידן וכרמית החלטה: הם ישמרו על האהבה שלהם כפי שהיא, ולא יסגרו אותה בתוך מוסד הנישואין.
הם עברו לגור יחד ולא עבר זמן רב עד שחבקו תאומים, וכך הפכו למשפחה לכל דבר ועניין. כרמית מדי פעם ניסתה לדבר על נישואין אבל עידן לא רצה בשום אופן. הוא טען שבתור ידועים בציבור אין הם שונים מכל זוג נשוי ושהנישואין עלולים להרוס את האהבה.
כרמית סלדה מהמונח ידועים בציבור, ובכלל נמאס לה מהמציאות שבעלה עובד כדי לפרנס את אשתו לשעבר בעוד שהיא, בת זוגו הנוכחית, כלל לא מוגדרת כאשתו החוקית. משנה לשנה הפך הנושא לסלע מחלוקת בין השניים, וכל אחד ראה בעמדתו של השני הוכחה לכך שאינו מסור עד הסוף לקשר. עד מהרה הדרדרו היחסים והשניים חשו שהספינה שלהם עומדת לטבוע, ושהם עומדים למצוא את עצמם שוב לבד.
בייאושם, פנו השניים לייעוץ משפטי על מנת לבחון את המשך צעדיהם. במשרד עורכי הדין המליצו להם לפנות במקביל למגשר המתמחה בייעוץ נישואין. השילוב של סיוע משפטי וזוגי העלה אותם חזרה למסלול חיובי. בני הזוג הבינו שאי אפשר לברוח מהגדרות, ולא משנה אם הם נשואים או ידועים בציבור – כל הגדרה היא בעלת השלכות חוקיות; בכל מסגרת יש חובות וזכויות. עידן הפנים את הצורך של כרמית בעוגן, וכרמית כיבדה את חששו של עידן לאבד את חירותו. בעצת היועצים המשפטיים, החליטו להסדיר את יחסיהם במסגרת הסכם ממון שעליו חתמו בחגיגיות, כשאורחים ובני משפחה סביבם.
באותו אירוע, עידן העניק לכרמית טבעת שעליה חרוטות המילים: "אין מדינה לאהבה".