קונה רכבים לפירוק
בתור ניר המהיר קונה רכבים לפירוק אני קונה המון רכבים אחרי תאונות או שריפות או כאלה שכבר צריכים לרדת מהכביש. אני חושב שהגעתי למקצוע הזה דווקא בגלל "מחלת ההגה" שלי וגם האהבה שלי למכוניות כבר מגיל צעיר.
בתור ילד אני זוכר שהייתי עומד בחלון ומביט על כל המכוניות על הכביש וחולם יום אחד כשאהיה גדול שתהיה לי לארק כמו שיש לשכן שלי ירון, לארק 1967 כמו בסרטים של אלביס עם גג נפתח אדומה. לא היה אוטו כזה בכל השכונה חוץ מאשר לירון ואיך להגיד לכם, כשהוא היה מחנה אותה מתחת לבניין, כל הילדים היו רצים לעשות סיבוב ואני רק הייתי מביט עליו וחולם, מתי יהיה לי כזה אוטו.
לא ידעתי שיום אחד אפגוש את הלארק הזו ובנסיבות לא כל כך נעימות. החיים מה שנקרא מפתיעים אותנו. אף אחד לא יודע מה יקרה לו, אף אחד גם לא יודע איך דברים יחזרו אליו וכך חזרה אלי הלארק של ירון אחרי 20 שנה.
בדרך כלל אני קונה כל רכב ישן או לברזל או לחלפים ונוסע לכל קצות הארץ כדי לרכוש את הרכבים. לפעמים אני רואה רכב שאתה ממש מבין שיש לו היסטוריה מפוארת וקצת עצוב לך איך הוא גמר את החיים שלו על הכביש, היו לי גם כמה לארקים שכבר יצאו משימוש ותמיד כשאני קונה לארק לפירוק אני נזכר באלרק של ירון, החלום של חיי.
כך יצא שלפני חודש בערך נסעתי עד הערבה כדי לקנות רכב מסוג לארק וגם שילבתי את זה עם איזה טיול בסביבה. אזור יפה לטיול הערבה.
הבחור שקניתי ממנו את הלארק סיפר לי שקוראים לו עדי וקבענו להיפגש במושב שלו.
אחרי כמה שעות של נסיעה הגעתי למושב, עדי הזמין אותי לחצר שלו כדי לאסוף משם את הגולם לחלקים ומה אני רואה ?
הוא היה מעוך, דעוי עם מלא לשלשת יונים עליו אבל זיהיתי אותו. לא היה לי ספק בכלל- זה הלארק של ירון ואיך הוא הגיע למושב בערבה.
ואז סיפר לי עדי כי ירון היה שכן שלו, והם התחברו כי הוא חובב מכוניות אספנות וגם ירון היה. ואיך שהוא קרע את הערבה עם הלארק האדומה הנוצצת שלו ואיך כמעט מקומון שלא צילם אותו עם הלארק שלו, עד שהמשפחה החליטה לנסוע לחו"ל כי אשתו של ירון הלכה ללמוד. והוא השאיר לעדי את הלארק והיא הייתה יפה כמו כלה ביום חתונתה רק מה, ראתה יותר מדי מוסכים בחיים שלה, ויותר מדי כסף נשפך על חלקי החילוף שלה עד שכעת לא נותרה לעדי שום ברירה אלא למכור אותה לחלפים.
סיפרתי לעדי איך אני מכיר את הלארק וממתי אני מכיר את ירון ושנינו חשבנו שהחיים יותר מפתיעים כשיש לך לארק אדומה כזו שמחזירה אותך לגיל 10 ולחלומות שהיו לך בתור ילד.
היום אני יכול להגיד שכמו שאני חיפשתי את המקצוע הזה, ככה הוא מצא אותי. זה לא סתם שאני אוהב מכוניות לא רק לפירוק אלא בכלל, כל מה שנוסע או נסע על ארבע גלגלים זה האהבה של חיי.
אבל אין ולא תהיה יותר כמו הלארק של ירון.
ואם לומר את האמת, היא לא הגיעה לפירוק. היא עומדת אצלי בחנייה מול המשרד, כמה שהיא זקנה היא מרגשת אותי ואין סיכוי שאני מוכר אותה לאף אחד.
אף אחד לא מוכר את החלומות שלו בשביל כסף.