ביקורת: לחץ פיזי מתון – אלימות ואהבה – תמונע מתארחת בת. הספרייה
מאת חיים נוי
"לחץ פיזי מתון" הוא מחזה המנסה לחשוף את המתחולל בנפשו של קצין העוסק בחקירת אסירים במדינה טוטליטרית והפרשנות שלו למושג האהבה. המחזה נכתב בשנת 1985 בידי המחזאית האמריקנית ממוצא קובני, מאריה איריין פורנז (85). ההצגה עולה בתיאטרון תמונע ומתארחת בתיאטרון הספרייה , מיסודו של בית צבי, ברמת גן.
פורנז היא מחזאית רבת הישגים והיא כתבה מחזות רבים וגם זכתה בפרסי תיאטרון ואפילו הייתה מועמדת לפוליצר.
העלילה עוסקת בקצין זוטר במדינה נטולת שם, אך פרשנים סבורים כי המחזאית התכוונה לארגנטינה בתקופת שלטון החונטה הצבאית שלא בחלה בהוצאות להורג ובעינויים של חשודים בהתנגדות למשטר.
אורלנדו עוסק בחקירת אסירים וידיו מגואלות בדם נחקריו. הוא נשוי ללטישייה, אך שניהם מוצאים הרפתקאות אהבה מהצד. אורלנדו חוטף לביתו נערה והוא כולא אותה במרתף. הוא מתעלל בה ואוהב אותה במקביל. האהבה שלו היא איננה מסוג האהבות הרגילות אלא טבולה בדם. משרתת הבית יודעת על המתרחש ואפילו אשתו חושדת, אך מעדיפה להתעלם, כיון שהיא עצמה בוגדת בו. חברו ליחידה מגיע לביתו לזמנו לחקירה על מעלליו בצבא ובינתיים מטיח אורלנדו באשתו כי היא בוגדת בו. ההצגה מסתיימת בירי ובמותו של אחד הגיבורים.
למעשה זו הצגה סוריאליסטית שמתערבלת בזמן ובאירועים עם הגיגים ומעשים שאינם נחשפים במלואם והיא נשענת על משחק דרמטי, מעוצב בקפידה.
כוכב המחזה הוא דויד לוינסקי, אחד השחקנים המעולים בתיאטרון הישראלי, המצליח להפנט את הקהל במשחק מרשים, מבריק ומעולה במיוחד. לוינסקי מפליא בגילום הקצין המתעלל בנערה שהופכת לשבר כלי, בעוד הוא טווה עליה קורי אהבה דמיוניים ולמעשה הרוע שבו מתגלם באהבה בלתי מקובלת. אין ספק שדויד לוינסקי מעביר שעור מוצלח בתיאטרון אמיתי וסוחף את הצופים בסבך הרגשות.
מורן ברדע המוכשרת מגלמת את לטישייה , האישה שמתמודדת עם הבעל מפוצל האישיות ויוצאת לעסקיה, כנראה בדרכה לעוד מאהב. מורן היא שחקנית מצוינת ומשחקה מבריק.
איציק מנשרוב מגלם את אלחו, קצין חבר, המנסה להבין את המתרחש ומגלה לאורלנדו כי הוא ייחקר במפקדה. איציק משחק באורח טוב מאוד והוא בעל כישרון רב.
טל מיכלוביץ נהדרת בדמותה של המשרתת. טל מצליחה לגלם את התפקיד בקור רוח, בנחת ובמשחק יוצא דופן בפשטות המוצלחת במיוחד שלו. אין ספק כי היא מעולה.
מי שגונבת את ההצגה היא דניאל שרי גרטמן בדמות ננה, הנערה החטופה. דניאל מתחילה את ההצגה ללא מילים אך במשחק רב רושם ושובה לב ומסיימת אותו במונולוג מדהים המותיר את הצופים פעורי פה. דניאל היא שחקנית מופלאה ומשובחת.
אלירן כספי ביים את ההצגה באורח מעולה והצליח ללהטט עם השחקנים המוכשרים והפיק הצגה סולידית וקטנה עם שובל של חוויה תיאטרלית.
טלי יצחקי אחראית לנוסח העברי העכשווי והקולח.
מאיה בר ניב עיצבה את התפאורה הקומפקטית והנאותה והתלבושות הראויות .
נדב ברנע עיצב תאורה טובה ומוזיקה מקורית מעניינת , המשתלבת במסע האימים על הבמה.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA , עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.